א(7) תמצית קביעותינו העובדתיות
42. נביא להלן את תמצית קביעותינו העובדתיות על יסוד מכלול חומר הראיות שעיקריו הובאו לעיל -
א. ביום 10/12/14 הנתבעת החליטה על פיטורי התובעת, ומסרה לה הודעה מוקדמת בת 90 ימים, כמתחייב בחוזה העבודה, כך שמועד סיום ההעסקה נקבע ליום 11/03/15.
ב. במועד בו ניתנה ההודעה המוקדמת/החלטת הפיטורים (10/12/14), הנתבעת הייתה מעוניינת בעבודת התובעת עד תום תקופת ההודעה המוקדמת. בהתאם לכך, כאמור, הודיעה לתובעת כי יחסי העבודה יסתיימו רק בתאריך 11/03/15, והורתה לה להמשיך לעבוד בהתאם להוראות הממונים עליה.
ג. מכאן שבמועד מתן ההודעה המוקדמת - התובעת הייתה מחוייבת להעמיד את כוח עבודתה לטובת הנתבעת, וזו האחרונה הייתה מחוייבת להוסיף ולשלם לתובעת את מלוא שכרה באופן שוטף עד תום תקופת ההודעה המוקדמת; אלא אם תחליט, במהלך תקופת ההודעה המוקדמת, לוותר על עבודת התובעת.
ד. מספר ימים לאחר שנמסרה לתובעת ההודעה המוקדמת היא פנתה למר קוניא, והציגה בפניו את חששותיה נוכח פיטוריה מן הנתבעת. מר קוניא ייעץ וסייע לתובעת בכל הנוגע למציאת עבודה חדשה. מר קוניא גם הציע לתובעת לבצע פעולות למציאת עבודה חדשה בתוך שעות עבודתה בנתבעת, אך לא פטר את התובעת מלהתייצב במקום העבודה, וממילא לא ויתר על עבודתה.
ה. לאחר מכן, ביום 16/12/14, התובעת עתרה ממר קוניא להפסיק להתייצב במקום העבודה, וזאת באמצעות הודעת דואר אלקטרוני. למקרא בקשת התובעת, אין ספק שכל מבוקשה היה שלא להגיע למקום העבודה. התובעת לא ביקשה לסיים את יחסי העבודה לאלתר, כשם שלא ביקשה ממעסיקתה לוותר על עבודתה ביתרת תקופת ההודעה המוקדמת ולשלם לה תמורת הודעה מוקדמת.
ו. ביום 25/12/14, בעקבות בקשת התובעת לפטור אותה מהתייצבות במקום העבודה, התקיימה שיחה בינה לבין מר קוניא. במסגרת אותה שיחה נעתר מר קוניא לבקשת התובעת להפסיק להתייצב במקום העבודה, בתנאי שתוסיף להעמיד את כוח עבודתה בכוננות לטובת הנתבעת, לכל צורך שיתעורר.
ז. כסיכום ביניים נאמר כי דרישת הנתבעת כי יתקיימו יחסי עבודה עד תום תקופת ההודעה המוקדמת, וכי התובעת תעמיד את כוח עבודתה לרשות הנתבעת, עוברת כחוט השני בכל נקודות הציון שפורטו לעיל, ובפרט בסיכום מיום 25/12/14. לצד זאת, הנתבעת באה לקראת התובעת ופטרה אותה מהתייצבות במקום העבודה - לבקשתה. כנובע מכך נותרה על כנה התחייבות הנתבעת להוסיף ולשלם לתובעת שכר וכל יתר הזכויות על פי חוזה העבודה.
ח. בהתאם, חרף הפסקת התייצבות התובעת במקום העבודה, הנתבעת שילמה לתובעת את מלוא שכר דצמבר וינואר 2015 - כאילו עבדה כרגיל.
ט. ביום 26/01/15, תוך כדי תקופת ההודעה המוקדמת, החלה התובעת לעבוד במקום עבודה חדש - חוגלה. התובעת לא דיווחה לממונים עליה בנתבעת כי התקשרה עם חוגלה, כשם שלא דיווחה על תחילת עבודתה במקום החדש.
י. מעת שהתובעת החלה לעבוד בחוגלה, היא התחייבה כלפי מעסיקתה החדשה להעמיד את כוח עבודתה לרשותה - ללא כל סייג. המסקנה הנובעת מכך, היא כי באותה עת התובעת לא העמידה את כוח עבודתה בכוננות לרשות הנתבעת. עם זאת, בכל הפעמים שבהן הנתבעת הציגה דרישות מן התובעת – הן דרישות למענה טלפוני והן דרישות להתייצב במקום העבודה – התובעת נענתה להן. להשלמת התמונה יצויין כי התובעת התבקשה להתייצב בעבודה, והתייצבה בה בפועל, פעמים ספורות.
יא. הנתבעת גילתה את דבר עבודת תובעת בחוגלה, במהלך חודש פברואר 2015, ככל הנראה בסוף אותו חודש. בתגובה, הסיקה הנתבעת כי יחסי העבודה הסתיימו ביום 25/01/15, הפסיקה לשלם לתובעת שכר ואת יתר הזכויות השוטפות, וקיזזה בתלוש פברואר 2015, סכום יחסי משכר ינואר 2015, ששולם לתובעת במלואו.
יב. סמוך לאחר מכן, התובעת עתרה לקבל שכר ויתר הזכויות השוטפות בגין התקופה שמיום 26/01/15 ועד 11/03/15. לאחר שהנתבעת בחנה את בקשתה ממושכות, לאחר שמגעי פשרה לא עלו יפה, ולאחר פניית ב"כ התובעת לנתבעת - השיבה הנתבעת כי אינה חייבת לתובעת מאומה מעבר לתשלום שכרה עד ליום 25/01/15.