ב. האם התובעת הוכיחה זכות לשכר ויתר הסעדים שתבעה בגין התקופה 26/01/15 – 11/03/15?
43. נזכיר את טענות התובעת – טענתה המרכזית של התובעת הייתה כי הנתבעת ויתרה על עבודתה בתקופת ההודעה המוקדמת. בנוסף, היא טענה כי באותה עת היא ביקשה לקבל תמורת הודעה מוקדמת, ובתגובה מר קוניא הבטיח לה שתקבל את מלוא שכרה עד תום תקופת ההודעה המוקדמת. התובעת הוסיפה וטענה, כי לאור זאת אי תשלום מלוא שכרה בעד התקופה השנויה במחלוקת: עומדת בניגוד להסכם העבודה, בניגוד "למה שהוסכם עם סמנכ"ל הכספים של הנתבעת מר גדי קוניא ביום 25/12/14", ובניגוד לדין. להלן נידרש לטענות אלו.
ב(1) אשר לטענה בדבר ויתור הנתבעת על עבודת התובעת בחלק מתקופת ההודעה המוקדמת, והטענה בדבר הבטחה מצד מר קוניא -
44. הנתבעת לא ויתרה על עבודת התובעת במהלך תקופת ההודעה המוקדמת –
א. בכתב התביעה, לא הוצגו הדברים באופן בהיר ומנומק די הצורך. ניתן להבין כי התובעת מייחסת את הויתור על עבודתה לדברים שאמר לה מר קוניא בפגישה מיום 25/12/14 (וראו: סעיף 9 לכתב התביעה). טענה זו כבר דחינו לעיל. כפי שציינו, הנתבעת הייתה מעוניינת, כל העת, ביחסי העבודה ובהתייצבות התובעת לעבודה עד ליום 11/03/15. ההקלה שניתנה לתובעת, לבקשתה, בתאריך 25/12/14, בדמות פטור מהתייצבות במקום העבודה - אינה שקולה לויתור על עבודתה, והתובעת התחייבה להעמיד את כוח עבודתה בכוננות לטובת הנתבעת, להשיב טלפונית ואף להתייצב במקום העבודה ככל שיידרש.
ב. למען הסר ספק נוסיף כי גם התנהגות הנתבעת משלהי חודש פברואר 2015, עת הפסיקה את התשלומים השוטפים לתובעת, אין לראות בה משום ויתור על עבודת התובעת. אלא, מדובר בתגובה חוזית לכך שהתברר כי התובעת הפרה את חובתה להעמיד את כוח עבודתה לרשותה (על כך בהמשך).
ג. נציין כי אפילו הייתה התובעת מוכיחה שהנתבעת ויתרה על עבודתה בתקופת ההודעה המוקדת – ואין זה המצב – הסעד המתבקש הוא תמורת הודעה מוקדמת ולא לשכר ושאר הזכויות כפי שתבעה, ולעניין זה נפנה לסעיף 17ב. לחוזה העבודה.
45. לא הוכחה הבטחה כלשהי מצד מר קוניא, אשר מקנה לתובעת זכות לשכר משך כל תקופת ההודעה המוקדמת, ללא כל תנאי –
א. ככל שהתביעה נסמכת על עילה שעניינה הבטחה מצד מר קוניא להוסיף ולשלם לתובעת שכר מלא עד תום ההודעה המוקדמת (סעיף 9 ו-18 לכתב התביעה) – דינה להידחות.
ב. ראשית, כפי שציינו לעיל, אין כל תימוכין לגרסת התובעת לפיה מר קוניא התייחס לנושא זה במסגרת הפגישה מיום 25/12/14. שנית, התובעת לא התיימרה לטעון כי מר קוניא הבטיח לה לקבל שכר מלא ללא כל תנאי נוסף, ומכל מקום שכזו לא הוכחה. ודוק: התחייבות הנתבעת לשלם לתובעת שכר נובעת מן החוזה בין הצדדים, בצירוף העובדה שהנתבעת לא ויתרה על עבודת התובעת. אלא שכאמור: כנגד התחייבות זו עמדה חובת התובעת לבצע את עבודתה, ולאחר ההקלה שקיבלה ביום 25/12/14 - עמדה חובת התובעת להעמיד את כוח עבודתה בכוננות לטובת הנתבעת.