במקרה דנא – בו התחייבה התובעת להעמיד את כוח עבודתה בכוננות לטובת הנתבעת, ובו זמנית ביקשה להתקשר עם מעסיקה אחרת ולהעמיד את כוח עבודתה לרשותה – נקל לומר כי קיים לנתבעת אינטרס לגיטימי שמצדיק תוקפה של תנייה זו. לפיכך, אנו קובעים כי גם מכוח סעיף 3.ה. לחוזה העבודה, היה זה מחובת התובעת להודיע לנתבעת ולבקש את אישורה.
התובעת לא הודיעה לנתבעת על כך שהחלה לעבוד בחוגלה, וממילא לא ביקשה את הסכמתה לעבודה במקום נוסף, במקביל לעבודתה אצלה. בכך, כאמור, הפרה התובעת את התחייבותה שבסעיף 3.ה. לחוזה העבודה.
51. נסכם ונאמר, כי הוכח שהתובעת הפרה את חובתה להעמיד את כוח עבודתה בכוננות לטובת הנתבעת כל משך התקופה שמתאריך 26/01/15 ועד תאריך 11/03/15. לעמדתנו, המסקנה הנובעת מכך היא שאין הצדקה לכוף את הנתבעת לקיים את חלקה ולשלם לתובעת שכר ויתר הזכויות השוטפות. מדובר במצב דומה למצב בו התבקש עובד להתייצב בעבודה בתקופת ההודעה המוקדמת ולא עשה כן.
52. התובעת הפנתה להלכה לפיה מעסיק שמפר את חובתו למסור הודעה מוקדמת, חייב לשלם לעובד תמורת הודעה מוקדמת, גם אם העובד מצא עבודה למחרת פיטוריו, ואפילו השתכר העובד במקום עבודתו החדש סכום העולה על שכרו אצל המעסיק הקודם – דא עקא שאין הנדון דומה לראיה. שכן, במקרה דנא לא ניתן לומר שהמעסיקה הפרה את חובתה למסור הודעה מוקדמת. אדרבא, התובעת היא שהפרה את התחייבותה לשהות בכוננות במהלך תקופת ההודעה המוקדמת.
53. בהתייחס לטענת התובעת בדבר תכלית ההודעה המוקדמת – התובעת ציינה בסיכומיה, כי תכלית ההודעה המוקדמת היא "לאפשר לעובד תקופת התארגנות למקום חלופי, עת מופסקת עבודתו". טענה זו, אינה מסייעת לתובעת. ראשית, יש לומר כי תיאור זה חלקי. שכן, כבר נפסק כי "ההודעה המוקדמת על פיטורים מיועדת לא רק לתת לעובד הזדמנות למצוא עבודה אחרת אלא גם לאפשר למעסיק למצוא עובד מחליף ולהתארגן לקראת מועד סיום יחסי עובד-מעביד." [ע"ע 299/99 קציר רובינסון – חברה לבנייה (1995) בע"מ – איתן פד"ע לח 49, בעמ' 55].
שנית, התכלית שהציגה התובעת מומשה. הנתבעת מסרה לתובעת הודעה מוקדמת כנדרש בחוזה, פטרה אותה מהתייצבות במקום העבודה, ואף סייעה לה במציאת עבודה בדרכים אחרות – כל אלו אפשרו לתובעת למצוא עבודה חדשה בחוגלה. דווקא התכלית הנוספת – לאפשר למעסיק להתארגן לקראת מועד סיום יחסי עבודה – נפגעה במשהו. הנתבעת ביקשה כי התובעת תעבוד משך כל תקופת ההודעה המוקדמת, והייתה מוכנה להתפשר על מצב כוננות, אלא שבדיעבד הסתבר כי התובעת לא קיימה את חלקה.