19. נוסיף כי לא רק שהתובעת לא חלקה על עיקרי גרסה זו, אלא שתמכה בהם בעדותה בפנינו. תימוכין מסוימים נוספים לגרסת מר קוניא לפיה בטרם התובעת פנתה אליו הם באו בדברים, ניתן למצוא גם בהודעת הדוא"ל מיום 16/12/14, בה ציינה התובעת כי פנייתה באה "בהמשך לשיחתנו".
א(3) מה היה טיב הסכמות הצדדים בעקבות בקשת התובעת להפסיק להתייצב במקום העבודה?
20. אין מחלוקת כי בעקבות בקשת התובעת להפסיק להתייצב במקום העבודה, התקיימה שיחה בינה לבין מר קוניא. לטענת התובעת שיחה זו התקיימה ביום 25/12/14. הנתבעת אישרה קיום השיחה, אך ציינה כי מועד קיומה אינו זכור לה. אנו נכונים להניח כי אותה שיחה אכן התקיימה ביום 25/12/14 (להלן בפרק זה: "השיחה").
21. כך תיארה התובעת את תוכן השיחה בתצהירה: "ביום 25/12/2014 התקיימה שיחה ביני ובין סמנכ"ל הכספים דאז אצל הנתבעת - מר גדי קוניא - ובה הוסכם כי מאחר וסיימתי את החפיפה שביצעתי אין יותר צורך כי אמשיך להגיע לעבודה אצל הנתבעת מאותו מועד ואילך. מבחינתי היתה באותה שיחה הוראה מהממונה עלי שלא להגיע יותר לעבודה. במסגרת אותה שיחה ביקשתי לקבל את התשלום שנותר עבור יתרת ההודעה המוקדמת, בהתאם לאמור בהסכם עבודתי (סעיף 17 ב' להסכם), אך נאמר לי ע"י מר קוניא הנ"ל כי הדבר אינו כדאי לי והובטח לי כי אמשיך לקבל את שכרי עד למועד סיום העסקתי – 3/2015 – מדי חודש, לרבות כל ההטבות הסוציאליות הנלוות. בנוסף, הסכים מר קוניא להאריך את תקופת ההודעה המוקדמת שלה אני זכאית עד לסוף חודש מרץ.".
22. כאמור, הנתבעת לא כפרה בקיום השיחה. הנתבעת גם לא כפרה בכך שהחל מאותה עת מר קוניא התיר לתובעת שלא להגיע לעבודה באופן סדיר. אלא שמכאן ואילך אין זהות בגרסאות: הנתבעת והעדים מטעמה הכחישו נמרצות את כל יתר הצהרות התובעת באשר לתוכנה של אותה שיחה, וכן את פרשנות התובעת את תוכנה. לגישתם העקבית, הנתבעת מעולם לא ויתרה על עבודת התובעת בתקופת ההודעה המוקדמת. לשיטתם, התובעת "...נדרשה להישאר זמינה למענה על שאלות, להגעה למשרדי החברה בהתאם לצרכי העבודה, ולהמשך חפיפה במידה ויידרש.".
23. מר קוניא התייחס בתצהירו לגרסתה האמורה של התובעת בהרחבה, וכך הוא העיד שם: "בהתייחס לטענותיה של התובעת בדבר 'הבטחה' שניתנה לה על ידי לכאורה אודות הארכת תקופת ההודעה המוקדמת, או 'שחרור' מהעבודה לאחר סיום החפיפה, אבהיר כלהלן.
לא זכור לי שהסכמתי להארכת תקופת ההודעה המוקדמת...והדבר גם לא סביר בעיני בהיעדר אישור בכתב/בדוא"ל עם העתק למנהל משאבי אנוש בחברה, כפי שאני נוהג לעשות תמיד כאשר אני מסכים לבקשה נוספת/חריגה של עובד....
לא זכור לי שנתתי לתובעת אישור כי החפיפה הסתיימה...והדבר לא סביר בעיני בשני היבטים: בהיבט העקרוני – אני סבור שהעברת מידע בלבד אינה מספיקה לצורך ביצוע חפיפה מיטבית, וכי במסגרת החפיפה נדרש גם ללוות את העובדים הנחפפים בעת ביצוע המשימות שהועברו אליהם; בהיבט הפרקטי – לא שימשתי כממונה הישיר על התובעת כך שלמעט דיווח שקיבלתי מהתובעת...לא ידעתי מה הועבר, מה בוצע וכיוב' כך שסביר שרציתי לבדוק את העניין מול הממונה הישירה על התובעת – הגב' עדי גל.
בכל מקרה, וזה העיקר: לא אמרתי לתובעת כי החברה מוותרת על עבודתה ביתרת תקופת ההודעה המוקדמת, ולא נתתי לתובעת אישור כי עבודתה הסתיימה. נתתי לתובעת אישור שלא להגיע למקום העבודה, ובלבד שהתובעת תעמוד לרשות העבודה אם וכאשר תידרש לכך – זמינה למענה על שאלות, להגעה למשרדי החברה בהתאם לצרכי העבודה, להמשך חפיפה במידה ויידרש, ובכלל. אישור זה ניתן לה לאחר שחלפה זה מכבר תקופת ההודעה המוקדמת החוקית, ותוך כדי תקופת ההודעה המוקדמת החוזית המוארכת. אני סבור כי בכך נהגתי עם התובעת באופן הוגן והגון, עת עשיתי כל שביכולתי על מנת לסייע לה ולהותיר בידה פנאי רב ככל הניתן לחפש עבודה חלופית, בהתאם לחששות שהעלתה בפני.".