ג. זכאות לסעדים המבוקשים
59. משקבענו את המסגרת הנורמטיבית של הדיון, כמפורט לעיל, נקל יהיה לבדוק האם התובעת הוכיחה זכאות לסעדים אותם ביקשה בכתב התביעה, ואשר כך הוגדרו בסעיף 28 לכתב התביעה המתוקן:
"א. לקבוע חלוקת שימוש שוויונית ברכוש המשותף.
ב. לקבוע, כי קו החלוקה השוויוני הינו בהתאם לחוות דעת המומחה מטעם התובעת שצורף כנספח ה' לכתב התביעה.
ג. לקבוע, כי התובעת זכאית לעשות ברכוש המשותף שימוש זהה לשימוש שעושים הנתבעים ברכוש המשותף.
ד. לקבוע, כי התובעת זכאית לעשות שימוש ייחודי ובלעדי במחצית מהזכויות ברכוש המשותף ובחלקה כולה.
ה. לקבוע, כי השימוש והחלוקה השווה תהא אף לעניין זכויות הבנייה ברכוש המשותף ובחלקה כולה.
ו. לחייב את הנתבעים בתשלום דמי שימוש ראויים בגין השימוש שעשו הנתבעים ברכוש המשותף עפ"י חלקה של התובעת ברכוש המשותף – כפי שיקבע שמאי מטעם ביהמ"ש.
ז. לחייב את הנתבעים להעתיק את הגדר לקו החלוקה המוצע והשווה (נספח ה') ולשאת בעלות הריסת הגדר ובניית גדר חדשה – באופן שישקף נאמנה את הזכויות המוחכרות מרמ"י.
ח. לחלופין וככול שהנתבעים לא ישכילו לערוך בהסכמה חלוקת שימוש שיוויונית ברכוש המשותף והצמדתה לחלקות המשנה תוך תיקון צו הבית המשותף, מתבקש ביהמ"ש הנכבד להורות על סילוק ידם של הנתבעים מהרכוש המשותף ומזכיות החכירה שניתנו להורי התובעת".
60. אשר לכל הסעדים שתכליתם קביעת זכאות לחלוקת שימוש שוויונית במקרקעין, לרבות שימוש שוויוני ברכוש המשותף, וכפועל יוצא מכך שינוי המצב הקיים, בין היתר ע"י הזזת הגדר הבנויה וסילוק ידם של הנתבעים מהשטח העודף, ברי שהתובעת לא הוכיחה זכאות לכך.
כאמור, המצב היום, מבחינת אופן השימוש בחלקה 98, הוא תולדה של הסכמה לה כבולה התובעת, מהטעמים שפורטו לעיל.
מצב זה מביא לכך שאופן השימוש בחלקה 98 אינו שוויוני, ואולם התובעת מחוייבת לכך; אין היא זכאית לסטות כיום מאופן שימוש זה; ומשכך דין כל סעד שמיועד לסטות מאופן השימוש האמור, להידחות (סעדים א', ב', ג', ד' שבסעיף 28 לתביעה המתוקנת).
האמור הוא מקל וחומר ביחס לסעד המיועד לסלק את ידם של הנתבעים מהשטח העודף (סעיף 28(ח) לתביעה), ולסעד המיועד לחייב את הנתבעים להרוס את הגדר הבנויה ולהעתיק את מקומה באופן שישקף חלוקה שוויונית בחלקה.
בהקשר אחרון זה נציין, מעבר לנדרש, כי לא רק שסילוק היד המבוקש על ידי התובעת והריסת הגדר אינם עולים בקנה אחד עם מצב השימוש בפועל לו מחוייבת התובעת, כמפורט לעיל, אלא שספק אם היתה הצדקה להורות על סעד דרסטי של הריסה, סעד אשר בכל מקרה כפוף לשיקולי צדק, ואשר בשים לב להסכמה ארוכת השנים שהיתה בין הצדדים, כמו גם להתנהלות התובעת מאז הפכה לבעלת זכות אובליגטורית בחלקה, היו צריכים להביא, לשיטתי, להימנע ממתן סעד של הריסת הגדר, על הכרוך בכך .
כך או אחרת, אין מקום להכיר בזכאות התובעת לסעד הסוטה ממצב החלוקה כיום, ומאופן השימוש בחלקה שהתקיים משך עשרות שנים, ואשר התובעת מחוייבת לו.