48. מן האמור לעיל, ניתן להבין כי התובעת כן ידעה על הפלישה של מי מהנתבעים ושכניהם למקרקעין נשוא המחלוקת מזה הרבה שנים, ולכל הפחות החל משנת 1979, אם כי בשל סיבות השמורות עם התובעת, לרבות בשל קיומו של חוסר בכוח אדם, התובעת לא פנתה ולא ביקשה מהנתבעים לפנות את המקרקעין, ורק כשנכנסה המפקחת – גב' נפתלי, לתפקידה אצל התובעת, החלה זו לפעול לשם סילוק ידם של הנתבעים, ולראשונה פנתה לנתבעים במכתבי התראה במהלך שנת 2012, כ- 5 חודשים לאחר גילוי הפלישה הנטענת ע"י המפקחת- גב' נפתלי.
49. בנסיבות המקרה לפנינו, מתקיימות לטעמי הנסיבות החריגות שמכוחן יש להכיר בנתבעים כברי רשות מכללא במקרקעין, שכן היעדר קשר חוזי בין התובעת לנתבעים להסדרת החזקה במקרקעין, לצד השימוש והחזקה בפועל של הנתבעים במקרקעין משך שנים (מאז 1969 ועד להגשת התביעה במשך כ- 45 שנים), תוך ידיעת התובעת אודות אותו שימוש ואי הבעת התנגדות כלשהי מצידה, ולמצער תוך שתיקה מוחלטת מצד התובעת, כל אלה שלהם מצטרף ניסיונם של חלק מהנתבעים ושכניהם להסדיר את החזקה במקרקעין במהלך שנות ה- 80, בעקבות נקיטתה של התובעת נגדם בהליך משפטי, יש בהם כדי לבסס רישיון מכללא של הנתבעים לשימוש במקרקעין. למען הסר ספק לא נעלמה מעיני העובדה כי לא הוברר עד תום מה עלה בגורלו של ההליך המשפטי הנ"ל, אך מכל מקום, ברי ההליך לא נגמר בהעברת הבעלות ו/או זכות החזקה במקרקעין שבמחלוקת לנתבעים ולא בסילוק ידם של הנתבעים מהמקרקעין, דבר שמחזק את טענת הנתבעים בדבר קיומו של מו"מ עם התובעת לצורך הסדרת החזקה שלהם במקרקעין נשוא המחלוקת. בחירת התובעת לשתוק משך שנים על הנעשה במקרקעין שלה ע"י הנתבעים על אף ידיעתה אודות אותו שימוש יש בה כדי לבסס רישיון מכללא של הנתבעים לשימוש במקרקעין. הסכמה בשתיקה של התובעת היא המונחת ביסוד הרישיון מכללא, שכן הוכח לפניי כי על אף ידיעת התובעת בדבר השימוש שעושים הנתבעים במקרקעין לאורך שנים, התובעת לא פנתה לנתבעים ולא ביקשה לסלק את ידם מהמקרקעין על למשלוח מכתב ההתראה ביום 5/3/2012.
50. אם כך, אני קובעת כי התקיימו הנסיבות המצדיקות להכיר בנתבעים כברי רשות מכללא במקרקעין נשוא המחלוקת, רשות הנלמדת ממשך הזמן שחלף, מידיעת התובעת על השימוש והחזקה במקרקעין ע"י הנתבעים, מהתנהגותה הפסיבית של התובעת והיעדר מחאה עד לשליחתו של מכתב ההתראה שלעיל.
רשות הדירה/בלתי הדירה
51. כאן המקום להבהיר, כי אין בקביעתי לעיל לעניין קיום רשות מכללא לשימוש הנעשה על ידי הנתבעים במקרקעי התובעת כדי לבסס זכות קניינית כלשהי של הנתבעים במקרקעין, שכן כפי שהובא בסעיפים 39-40 לעיל, רשות מכללא הינה לכל היותר טענת הגנה טובה מפני הטענה להסגת גבול, וכי רשות מכללא ניתנת לביטול בכל רגע ע"י בעל המקרקעין ע"י גילוי דעתו כי אין ברצונו להרשות עוד את הפעולות, ובענייננו במועד שליחת התראה ע"י התובעת לנתבעים במסגרתה ביקשה לסלק את ידם (ביום 5/3/2012, ולכל המאוחר המועד הגשת כתבי התביעה נגד הנתבעים (חלקם במהלך שנת 2012 וחלקם בשנת 2013), במועדים אלו התובעת כבר גילתה את דעתה כי אינה מעוניינת בהמשך השימוש הנעשה ע"י הנתבעים במקרקעין וביקשה לסלק את ידם, ובכך הרשות מכללא שעליה משליכים הנתבעים את יהבם הגיעה לקיצה.