38. וילאר, KPT ושלמה מוסיפים וטוענים כי עסקת ההלוואה היחידה שבה וילאר הייתה מעורבת היא ההלוואה שניתנה מצידהּ ל-KPT, אשר במועד ההלוואה הייתה חברת בת של וילאר (לאחר שוילאר רכשה את רוב מניותיה מדני). משכך, לטענתם, כל טענה לפיה דני "פרע" הלוואה כלשהי שניתנה לו על-ידי וילאר בטעות יסודה, שכן דני והחברות שבבעלותו לא היו צד לשום עסקת הלוואה שבה וילאר הייתה מעורבת, וממילא הוא אינו יכול "לפרוע" הלוואה שכזו.
39. בהקשר זה נטען עוד כי הראיות שהוצגו בפני בית המשפט המחוזי הנכבד אינן תומכות במסקנה שלפיה ההסכם הראשון וההסכם השני הינם למעשה הסכמי הלוואה. כך, לטענתם ההסכם הראשון איננו קובע תקופת החזר ואף לא מועד להחזר ההלוואה שדני נטל, לכאורה, מוילאר. כמו כן, ההסכם איננו מציין מהו שיעור הריבית שיחול על ההלוואה, דבר תמוה בהינתן שאחוז הריבית הינו פרט מרכזי מהסכמים מסוג זה. זאת ועוד, המערערים טוענים כי אפילו לשיטת בית המשפט המחוזי הנכבד בפסק דינו החלקי, שלפיו שיעור הריבית בעסקה הועמד על 12%, שיעור ההחזר החודשי בגין סכום ההלוואה צריך היה לעמוד על סך של 7,300 אירו. משכך, טוענים המערערים, כי קביעת בית המשפט המחוזי הנכבד לפיה סך של 8,000 אירו לחודש אמור לבטא "הן תשלומים עבור קרן ההלוואה הון עבור הריבית", איננה הגיונית.
40. ביחס לעדויות שנשמעו לפני בית המשפט המחוזי הנכבד – וילאר, KPT ושלמה טוענים כי קטעי עדויותיהם של מוטי ושל שלמה, שמהם, בין היתר, בית המשפט המחוזי הנכבד הסיק את קיומו של הסכם הלוואה בין הצדדים, התייחסו למעשה לעסקת ההלוואה שנערכה בין וילאר לבין KPT, שדני, כאמור, לא היה צד לה. משכך, מעדויות אלו לא ניתן היה, לטענת המערערים, להסיק כי שלמה מודה בקיומה של עסקת הלוואה בינו לבין דני. הן מוטי והן שלמה דבקו בעדויותיהם, לעמדת המערערים, בכך שההסכמים שנכרתו בין הצדדים משקפים עסקה כלכלית, הכוללת הסכם בעלי מניות והסכם שכירות נפרד, מבלי שיתקיימו יחסי לווה-מלווה בין וילאר, או שלמה לבין דני.
41. לנוכח האמור לעיל, וילאר, KPT ושלמה סבורים כי בית המשפט המחוזי הנכבד צריך היה לחייב את דני לעמוד בהתחייבויות שלטענתם הוא נטל על עצמו במסגרת ההסכמים המתוארים לעיל, ובין היתר, לחייבו בתשלום דמי השכירות שחברת KTHT חדלה לשלם ל-KPT החל מחודש אוגוסט 2010. בנוסף יש לחייבו, לשיטתם, לשלם לוילאר את ההפרש בין הסכום שהתקבל בגין מכירת הנכס לצד שלישי לבין סך של 752,000 אירו – כפי שמורה, לגישתם, ההסכם הראשון. שני תנאים חוזיים אלו מחייבים את דני, לטענת המערערים הנ"ל, וזאת גם אם העסקה עמו תכונה בשם "עסקת הלוואה".