ב) ביחס לשאלת שיטת חישוב הריבית, בית המשפט המחוזי הנכבד הבהיר כי משמעות הקביעה בפסק הדין החלקי כי יש לחשב את הריבית "על פי האמור במתווה העסקה" הייתה כי יש לחשב את הריבית בשיעור של 1% לחודש. כן הובהר כי האמור בפסק הדין החלקי שלפיו הריבית השנתית הינה בשיעור של 12% הינה קביעה שלא לקחה בחשבון את שיטת החישוב של "ריבית דריבית". משכך, ולאחר עיון בחוות דעתו של רו"ח זיצר, בית המשפט המחוזי הנכבד קבע כי אחוז הריבית השנתית החלה על עסקת ההלוואה יעמוד על 12.68%.
35. בסיכומם של דברים, בית המשפט המחוזי הנכבד קבע כי על פי האמור בחוות דעתו של רו"ח זיצר, על-מנת לסלק את ההלוואה, על דני לשלם לוילאר סכום של 353,769 אירו, על פי שערו היציג במועד מתן פסק הדין.
36. פסק דינו החלקי ופסק דינו המשלים של בית המשפט המחוזי הנכבד, הם מושאי הערעורים והערעורים שכנגד שלפנינו. יש לציין כי רבים מכתבי בי הדין שהוגשו במסגרת הערעור והערעור שכנגד על פסק הדין החלקי, הוגשו טרם שבית המשפט המחוזי הנכבד מסר את פסק דינו המשלים. נוכח האמור, חלק מן הטענות שנטענו במסגרת הערעור והערעור שכנגד על פסק הדין המשלים התייתרו לנוכח פסק הדין המשלים. כמו כן, חלק מן הטענות שנטענו בתחילת הדרך, נזנחו בהמשכה. למען הנוחות, להלן יובאו רק טיעוני הצדדים, אשר עדיין דורשים הכרעה.
טיעוני הצדדים בערעור על פסק הדין החלקי
37. במסגרת ערעורם על פסק הדין החלקי – וילאר, KPT ושלמה טוענים כי בית המשפט המחוזי הנכבד שגה בעת שקבע כי מהותו של ההסכם שנכרת בין הצדדים הייתה עסקת הלוואה, וכי העברת רוב מניות KPT לוילאר שימשה רק כבטוחה להשבתהּ. לגרסתם, קריאת נוסח ההסכמים שנכרתו בין הצדדים מעלה כי בין הצדדים נכרתה עסקה כלכלית שלה שני ראשים: הראש הראשון כלל את קניית 94% ממניות KPT על-ידי וילאר, ואילו הראש השני כלל הסכם שכירות שבמסגרתו התחייבה KTHT לשכור את הנכס מ-KPT (שרכשה אותו בינתיים) תמורת סך של 8,000 אירו בחודש, המשקפים את שיעור התשואה שהובטח לוילאר. לשיטתם, כל ניסיון לקרוא לתוך הסכמים אלה עסקת הלוואה בין דני לבין וילאר, או שלמה, הינו בבחינת יצירת הסכם חדש עבור הצדדים. מעבר ליצירת הסכם "יש מאין" – וילאר, KPT ושלמה גורסים כי קביעתו של בית המשפט מבטלת למעשה ומאיינת את ההסכמים האמיתיים שנכרתו בין הצדדים ובכך היא חותרת תחת רצונם. בהקשר זה נטען כי בפני בית המשפט המחוזי הנכבד לא הובאו ראיות שהעידו על כך שההסכמים שנכתבו על-ידי הצדדים בוטלו, או שינו את אופיים באופן שהפך אותם ל"הסכם הלוואה".