47. דני ו-KTHT מוסיפים וטוענים בהקשר זה כי העובדה ששיעור הריבית לא נזכר בהסכמים הראשונים שנכרתו בין הצדדים מלמדת שהצדדים ביקשו להמשיך ולהתדיין בנוגע לפרט זה. משכך, אין זה נכון, לשיטתם, לקבוע את שיעור הריבית על-פי מסמך מתווה העסקה, שהינו מסמך ראשוני שקדם לכריתת חוזי ההלוואה ביניהם ושאחריו וילאר עצמה הצהירה על שיעורי ריבית נמוכים יותר. משכך, דני ו-KTHT גורסים כי יש לקבוע את שיעור הריבית בשיעור הליבור ולחילופין בשיעורים של 9% או 10% בלבד.
48. וילאר, KPT ושלמה טוענים כי הטענות מן הסוג שתוארו בפיסקאות 46 ו-47 שלעיל, בהיותן טענות אשר אינן קשורות לערעור העיקרי, אינן מסוג הטענות שניתן להעלות במסגרת ערעור שכנגד ומשכך יש לדחותן על הסף. לחילופין ולגופו של עניין נטען כי דני ו-KTHT אינם יכולים לאחוז את החבל משני קצותיו ולטעון שוילאר נתנה הלוואה לדני מחד גיסא, ושאת שיעור הריבית להלוואה יש ללמוד ממסמכי ההלוואה בין וילאר לבין KPT מאידך גיסא. הוא הדין לעניין הריבית שנקבעה בדו"חות הכספיים של וילאר. נתונים אלו הם נתונים הרלוונטיים רק למערכת היחסים שבין וילאר לבין חברת הבת שלה, ולא ליחסים בינה לבין דני. משכך, וילאר, KPT ושלמה טוענים כי המסמך היחידי שממנו יש ללמוד על שיעור הריבית הוא מסמך מתווה העסקה.
טיעוני הצדדים בערעור על פסק הדין המשלים
49. דני ו-KTHT טוענים כי בית המשפט המחוזי הנכבד שגה בעת שקבע בפסק דינו המשלים כי שיעור הריבית השנתית החל על ההלוואה יעמוד על 12.68% במקום קביעתו בפסק הדין החלקי שלפיה שיעור הריבית הועמד על 12% בלבד.
50. לטענת דני ו-KTHT – רו"ח זיצר, שמונה כמומחה מטעם בית המשפט לצורך חישוב יתרת ההלוואה שנותרה לתשלום, כלל בחוות דעתו גם חישובים שאותם הוא לא נתבקש לערוך ושאינם תואמים את ממצאיו של פסק הדין החלקי (חישובים אלו נכללו לצד חישובים אחרים, אשר תאמו את הוראות פסק הדין החלקי). בין חישובים אלו, כך נטען, נכלל חישוב של יתרת ההלוואה, כאשר הוא מחושב שלא על-פי ריבית שנתית של 12%, כפי שנקבע בפסק הדין החלקי, אלא על-פי שיטת חישוב של "ריבית דריבית".
51. דני ו-KTHT ממשיכים וגורסים כי כתוצאה מהאמור בחוות דעתו של רו"ח זיצר – בית המשפט המחוזי הנכבד השתכנע כי את שיעור הריבית החל על ההלוואה יש לחשב על-פי שיטת חישוב של "ריבית דריבית" כפי שחושב באחת מן החלופות שהציג רו"ח זיצר, ולא על-פי שיטת חישוב של ריבית שנתית רגילה כפי שנקבע בפסק הדין החלקי. משכך, נטען כי בית המשפט המחוזי הנכבד שינה את האמור בפסק דינו החלקי כך שהריבית החלה על ההלוואה תחושב על-פי שיטת חישוב של "ריבית דריבית". בכך, לטענת דני ו-KTHT, שגה בית המשפט המחוזי הנכבד. זאת מאחר שפסק דין חלקי הינו פסק דין לכל דבר ועניין, ומשכך, משעה שפסק הדין החלקי ניתן, הסמכות לשנות בו פרטים שאינם טעויות סופר נתונה לערכאת הערעור בלבד. בהקשר זה נטען כי שינוי אחוז הריבית לא נבע מטעות סופר שנפלה בפסק דינו החלקי של בית המשפט המחוזי הנכבד, אלא כתוצאה מקבלת עמדתם של וילאר ושל שלמה, כפי שזאת הופיעה בחוות דעתו של רו"ח זיצר, שעה שזה האחרון כלל בחוות דעתו חישוב על-פי שיטת חישוב שלא נזכרה בפסק הדין החלקי.