52. דני ו-KTHT מוסיפים וטוענים כי בית המשפט המחוזי הנכבד שגה בעת שאימץ כלשונו את האמור בחוות דעתו של רו"ח זיצר. חוות דעתו של רו"ח זיצר קבעה, בחלופה השניה לה, כי בהינתן ששיטת חישוב הריבית היא בשיטת "ריבית דריבית" ובהינתן שמועד ההלוואה הינו עד לתאריך 31.08.2010, אזי הסכום שעל דני לשלם לוילאר עומד עד סך של 353,769 אירו. ברם, לטענת דני ו-KTHT סכום זה שגוי, שכן, כפי שנכתב בחוות הדעת של רו"ח זיצר, הסכום הנ"ל כולל בתוכו תוספת של ריבית פיגורים החל מתאריך 31.08.2010 ועד לתאריך 11.02.2014, בעוד שבית המשפט המחוזי הנכבד קבע בפסק דינו המשלים כי אין להוסיף שיעורי ריבית נוספים למועדים המאוחרים ל-31.08.2010 וכי האחריות לאי התשלום של דני מעבר לתאריך זה רובצת על וילאר.
נוכח האמור, דני ו-KTHT גורסים כי גם על-פי שיטת החישוב של "ריבית דריבית" שנקבעה על-ידי רו"ח זיצר בחלופה השניה לחוות דעתו, סכום החיוב עד לתאריך 31.08.2010 (בלא שתתווסף לו ריבית פיגורים) עומד עד 316,704 אירו, ובניכוי הסכום ששולם לוילאר תמורת מכירת הנכס – 67,704 אירו לכל היותר.
53. וילאר, KPT ושלמה דוחים טיעונים אלה. לשיטתם, פסק דין נחשב ככזה רק כאשר בית המשפט מכריע באופן סופי בעילות שבפניו. משכך, רק אותו החלק בפסק הדין החלקי שהכריע באופן סופי במחלוקות על אודותיו, ראוי להיחשב כ"פסק דין". לשיטת וילאר, KPT ושלמה, כזה הוא החלק בפסק הדין החלקי שבו נקבע כי מערכת ההסכמים שבין הצדדים נשאה, למעשה, אופי של הלוואה. לעומת זאת, החלק בפסק הדין החלקי שבו נקבע כי אחוז הריבית החל על העסקה יעמוד על 12%, לא הכריע באופן סופי במחלוקת זו, אלא התווה את הדרך להכרעה עתידית. ככזה, חלק זה של פסק הדין החלקי איננו נחשב, לעמדת וילאר, KPT ושלמה, כ"פסק דין" אלא כ"החלטה אחרת", אשר איננה מקימה מעשה בית דין. משכך, בית המשפט המחוזי רשאי היה לסטות מהחלטה אחרת זו בפסק דינו המשלים.
54. לחילופין נטען, כי גם אם כל חלקיו של פסק הדין החלקי ייחשבו כ"פסק דין", פסק דין חלקי זה איננו מכריע באשר לשיטת החישוב שעל פיה תחושת הריבית. וילאר, KPT ושלמה ממשיכים וגורסים כי פסק הדין החלקי קובע כי את הריבית יש לחשב "על-פי האמור במסמך מתווה העסקה". מסמך מתווה העסקה קובע כי השוכרת תשלם ריבית של 1% מדי חודש בחדשו. לאמור, כל חודש מחדש תתווסף ריבית של 1% לסכום הקיים. משכך, וילאר, KPT ושלמה גורסים כי אין שום סתירה בין פסק הדין החלקי לבין פסק הדין המשלים – פסק הדין החלקי קובע את שיעור הריבית, ופסק הדין המשלים קובע כי שיעור ריבית זה יחושב בשיטת חישוב של "ריבית דריבית", כפי שמשתמע גם מפסק הדין החלקי.