טיעוני הצדדים בערעור שכנגד על פסק הדין המשלים
55. וילאר ושלמה גורסים כי בית המשפט המחוזי הנכבד היה צריך לחשב את תקופת ההלוואה עד למועד פירעון החוב בפועל על-ידי דני, ולא עד לתאריך 31.08.2010, כפי שנקבע בפסק הדין המשלים.
56. לטענת וילאר ושלמה, את האחריות לכך שדני חדל לשלם את התשלומים בגין ההלוואה בחודש אוגוסט 2010 יש להטיל על דני ולא על וילאר, אשר מעולם לא סירבה לקבל מדני תשלומים. בהקשר זה שלמה ווילאר גורסים כי עמידתה של וילאר על טענתה כי בין הצדדים נכרת הסכם שכירות ולא הסכם הלוואה לא גרמה לכך שדני יפסיק לשלם את חובו. את זאת הם למדים מן הממצאים העובדתיים בפסק הדין החלקי הקובעים כי בתאריך 03.08.2010 דני ושלמה נפגשו, ובמהלך פגישה זו דני הודה בקיומו של חוב בסך של 646,000 אירו.
57. וילאר ושלמה מדגישים בהקשר זה כי על-פי החלופה השניה בחוות דעתו של רו"ח זיצר (שאותה בית המשפט המחוזי הנכבד אימץ), בחודש אוגוסט 2010 עמד סכום החוב על סך של 551,160.85 אירו. משכך, דני הסכים והיה מודע לכך שהוא חייב לוילאר חוב בסך של מאות אלפי אירו, ובכל זאת הוא בחר להפסיק את התשלומים לוילאר. כמו כן, פסק הדין החלקי הוא זה שקבע כי היו אלו האיחורים וההפסקות בתשלומים מצידו של דני שגרמו לוילאר לממש את הבטוחה שהייתה לה בנכס ולמכור אותו (ראו: פיסקה 23 לפסק הדין החלקי). משכך, וילאר ושלמה גורסים כי חישוב תקופת ההלוואה רק עד לתאריך 31.08.2010 תעניק לדני הישג בגין הפרתו שלו את חוזה ההלוואה, שבו הוא עצמו טוען שהתקשר, בדמות ויתור על הריבית ממועד הפרת החוזה, ותוצאה זו שגויה.
58. וילאר ושלמה טוענים עוד כי קביעתו של בית המשפט המחוזי הנכבד שלפיה וילאר מכרה את הנכס בחסר, לא נתמכת בראיות ומשכך דינה להתבטל. בנוסף, לשיטת וילאר ושלמה גם אילו היה מוכח כי וילאר מכרה את הנכס בחסר, נתון זה איננו קשור למועד תום תקופת ההלוואה. כמו כן, הם משיגים על כך שבית המשפט המחוזי הנכבד תיאר את התנהלותה של וילאר כחסרת תום לב, שעה שאין, לשיטתם, כל ממצא עובדתי שתומך בכך.
59. נוכח האמור לעיל – וילאר ושלמה טוענים כי יש לחשב את שיעור הריבית החל על ההלוואה עד למועד פירעון ההלוואה בפועל, ולא עד לתאריך 31.08.2010. כמו כן, יש להוסיף, לשיטתם, לכל סכום שטרם שולם על-ידי דני את "ריבית הפיגורים", עליה הסכימו הצדדים בהסכם השכירות – היא הריבית המקסימלית, אשר תהא נהוגה בבנק לאומי לישראל בע"מ באותו מועד בגין חריגת אשראי בלתי מאושרת בחשבון מט"ח (להלן: ריבית הפיגורים). לחילופין בלבד, נטען כי יש לחייב את דני לשלם את סכום החוב שנקבע בפסק הדין החלקי על-פי שיעור האירו במועד מתן פסק הדין, בצירוף תשלומי הצמדה וריבית כדין החל מתאריך 31.08.2010 ועד למועד התשלום בפועל.