76. המקרה של הסכמים "מוסווים", קרי, הסכמים המוצגים כלפי חוץ כמשקפים מהות אחת בעוד כשבפועל ההסכמות וההבנות שעומדות בבסיסם משקפות מהות אחרת, איננו זר למשפטנו. מקרים מעין אלה זכו לתשומת לב רבה, בפסיקה ובספרות, בעיקר בהקשר לעסקאות משכון מוסווה, שבגדרן הוסוו עסקאות משכון מאחורי עסקאות מכר מדומות (להתפתחות הדיון במשכון מסווה ראו: ס' 2(ב) לחוק המשכון, תשכ"ז-1967 (להלן: חוק המשכון); ע"א 455/89 קולומבו מאכל ומשקה בע"מ נ' בנק למסחר בע"מ, פ"ד מה(5) 490 (1989); רע"א 1690/00 מ.ש. קידוחי הצפון בע"מ נ' א. אבגל טכנולוגיה בע"מ (בפירוק זמני), פ"ד נז(4) 385 (2003) (להלן: עניין קידוחי הצפון); ע"א 2652/02 נחום נ' דורנבאום, פ"ד נח(3) 385 (2004); נינה זלצמן ועופר גרוסקופף מישכון זכויות 80 (תשס"ה-2005); יהושע ויסמן "משכון נסתר: המוות המדומה של הלכת קולומבו" ספר גבריאל בך 517 (תשע"א-2011)). חלק מן התובנות שנלמדו בסוגיית המשכון המוסווה, יכולות להיות לנו לעזר בבואנו להכריע במחלוקות שלפנינו, שכן גם בענייננו המדובר הוא בחשש לקיומה של עסקת הלוואה מוסווית.
77. עסקת מכירתן של מניות KPT שנערכה בין דני לוילאר היא עסקת "מכר חוזר". עסקת מכר חוזר היא עסקה שבגדרה הבעלות בנכס הנמכר עוברת לידי הרוכש כבר במועד ההסכם, אך בעלות זו כפופה לזכותו של המוכר לקנות את הנכס בחזרה (ראו: נינה זלצמן ועופר גרוסקופף "הסוואת משכון – הצעה לעיון חוזר בהלכת קולומבו" עיוני משפט כו 79, 87 (תשס"ב) (להלן: זלצמן וגרוסקופף)). בענייננו, למרות שדני מכר את KPT לוילאר, סעיף 10 להסכם הראשון נתן לדני את הזכות לשוב ולרכוש חזרה את מניותיו ב-KPT בתנאי שהוא ישיב תחילה לוילאר את ההלוואה ש-KPT נטלה מוילאר.
78. עסקאות "מכר חוזר" על-פי טיבן הינן עסקאות המעוררות חשד בכך שהם מסוות מאחוריהן עסקה אחרת. ההיגיון המונח בבסיסו של חשד זה נעוץ בעובדה שעסקת מכר היא על-פי רוב עסקה "בכיוון אחד" – אדם המעוניין לרכוש נכס בדרך כלל לא משאיר בידי מי שמכר לו את הנכס את הזכות לקנות מחדש את אותו הנכס. אמנם, יתכנו מקרים שבהם עסקת "מכר חוזר" היא אכן עסקת מכר חוזר ותו לא, אך הדברים בכל זאת מעוררים חשד. עמד על הדברים השופט א' גולדברג באחת הפרשות בציינו כך:
"שהרי לא שכיח הוא, כי מוכר דירה ישמור על זכותו לפדותה מחדש, ואין זה מקובל, כי קונה דירה יותיר בידי המוכר אפשרות שכזו. קונה רגיל אינו קונה דירה על מנת למוכרה חזרה למוכר.
אכן, אין להבין מדברים אלה, כי בכל מקרה ייחשב מכר חוזר כמשכון. כך, למשל, ניתן להעלות על הדעת מקרה, בו המוכר עדיין לא גיבש את עמדתו כי ברצונו להחליף את דירתו באחרת. אולם עד שיחליט סופית הוא מעוניין לקשור את הקונה, כשם שזה, הרוצה את הדירה, עומד אף הוא על כך שהחוזה ייכרת. במצב דברים שכזה תיתכן הסכמה על מכירה, תוך מתן אופציה למוכר להימלך בדעתו ולפדות מחדש את הדירה, תוך פרק זמן מוסכם. ברור, שככל שהתקופה בה קיימת האופציה ארוכה יותר, כך יקשה על הצדדים לשכנע כי מדובר בעיסקת מכר רגילה" (ראו: ע"א 196/87 שוייגר נ' לוי, פ"ד מו(3) 2, 31 (1992) (להלן: עניין שוייגר)).