79. בפרשה אחרת, חברי, השופט (כתארו אז) ס' ג'ובראן עמד על הדמיון וההקבלה שבין עסקת הלוואה לבין עסקת "מכר חוזר", וכך כתב:
"אכן, גם לדעתי, עסקאות 'מכר-חוזר' אינן דבר שבשגרה... נדמה כי בדרך כלל, מנקודת מבטו של הרוכש, עסקה כזו רווחית אם שוויו של הנכס גבוה, ביחס למחיר ששילם עבורו, באופן המכיל את הסיכון ל'אובדן הנכס' לטובת המוכר, או אם 'הפיצוי' שיקבל על אובדן הנכס יהא גבוה מן המחיר ששילם (כלומר מחיר הרכישה החוזרת יעלה על מחיר העסקה המקורי). מנקודת מבטו של המוכר ההיגיון הוא, לרוב, כזה: המוכר זקוק באופן מיידי לכסף אך מתקשה להשיג הלוואות בשל מצבו הכלכלי, לכן הוא מוכן למכור את נכסו במחיר הנמוך מערכו ובתנאי שיתאפשר לו להחזיר לעצמו את הנכס בשלב מאוחר יותר. במקרה כזה, אין לו אלא להסכים לקנות את הנכס בחזרה במחיר גבוה יותר, שכן אחרת לא יהיה לרוכש טעם בעסקה (כמו ריבית על הלוואה רגילה). מכאן, הרי שבבסיסן של עסקת ה'מכר-החוזר' עומד הגיון של עסקת הלוואה, שבה הרוכש (המלווה) מעמיד לרשותו של המוכר (הלווה) סכום כסף וזוכה לתמורה כלכלית כלשהי (ריבית), המובטחת באמצעות שעבודו של נכס לטובת הרוכש-המלווה. אם לא יוחזר החוב (במחיר שנקבע בהסכם) יזכה הרוכש-המלווה לפרוע את חובו בכך שהנכס יישאר בבעלותו. היינו, הרוכש-המלווה יוכל לממש באופן עצמאי ומיידי את הנכס ששועבד כנגד החוב. ההיגיון האמור, העומד ביסודה של עסקת ה'מכר-חוזר' הוא המצדיק את תחולתם של דיני המשכון לגביה" (ראו: ע"א 10780/08 REALIT CONSULTING LIMITED נ' הורוביץ, בעמ' 12-11 (27.09.2011); להלן: עניין הורוביץ).
80. דברים ברוח דומה הובילו את השופט (כתארו אז) מ' חשין לקבוע כי חוק המשכון יחול על עסקאות מכר-חוזר:
"תכלית המכר-החוזר (כהוראתו המקובלת של מושג זה) היא תכלית של שעבוד נכס כערובה לחיוב... על מכר-חוזר יחול חוק המשכון, וכמותו של מכר-חוזר יחול החוק על כל עסקה שמהותה ותכליתה הן שעבוד נכס שמספק החיים כערובה לחיוב על דרך – ובכל דרך – המזכה את הנושה להיפרע מן הנכס אם לא סולק החיוב כמוסכם" (ראו: עניין קידוחי הצפון, בעמ' 419-418).
81. זה המקום להעיר כי בפסיקה ובספרות הוצגה גם גישה נוספת, הסוברת כי לא ניתן לראות בעסקאות "מכר חוזר" כעסקאות משכון (ראו: ע"א 2328/97 כוכבי נ' ארנפלד, פ"ד נג(2) 353, פסק דינו של השופט י' אנגלרד (1999); זלצמן וגרוסקופף, בעמ' 144-79)). עם זאת, עמדה זו נעוצה בעיקר בהוראות חוק המשכון, המחייבות כי כדי להחיל את הוראות החוק, על החייב להישאר בעל הזכויות בנכס המשועבד – דבר שלכאורה איננו מתקיים בעסקאות "מכר חוזר" שבהן המכר יוצא מרשות החייב עד לחזרתו. בענייננו, מנגד, השאלה אם לראות במכירת KPT לוילאר כמתן בטוחה לתשלום הלוואה, אם לאו, לא נועדה לצורך החלת הוראות חוק המשכון על העסקה ומשכך למחלוקת בין העמדה המרחיבה לבין העמדה המצמצמת שלעיל אין נפקא מינה לענייננו (להרחבה במחלוקת בין הגישה המרחיבה לבין הגישה המצמצמת ביחס להחלת הוראות חוק המשכון על עסקאות מכר חוזר ראו: עניין הורוביץ, בעמ' 16-13 וההפניות שם).