82. מהאמור לעיל עולה, איפוא, כי עסקת "מכר חוזר" היא עסקה שכלפיה עולה חשש כי היא מסווה מאחוריה עסקת הלוואה, אשר "המכר החוזר" הוא לדידה בטוחה להשבת ההלוואה. אמנם, כפי שכבר ציינתי לעיל, לא כל עסקת "מכר חוזר" באשר היא היא עסקת הלוואה מוסווית. יתכנו מקרים שבהם עסקת מכר היא אכן עסקת מכר שאפשרות חזרה בצידה. משכך, כדי לבחון אם עסקת "מכר חוזר" ספציפית היא למעשה עסקת הלוואה, אם לאו, יש לבחון את מהותה האמיתית של כל עסקה ועסקה. מהות זו צריכה להילמד מן הפרטים, הנסיבות וההיגיון העסקי של אותה עסקה (ראו: עניין שוייגר; עניין קידוחי הצפון, בעמ' 409 ו-418, ועניין הורוביץ, בעמ' 14, 18-17; ראו בהקשר זה גם את פסק דינה של חברתי, השופטת (כתארה אז) מ' נאור בעניין הורוביץ).
83. בעניין קידוחי הצפון, התווה בית המשפט מבחן דו שלבי בכדי לבחון אם עסקה ספציפית היא אכן עסקת משכון מסווה, אם לאו. על-פי אותו מבחן, בשלב הראשון יש לברר מהם פרטי ההסכמה שבין הצדדים לאור העקרונות והכללים הנהוגים בפרשנות חוזים. בשלב השני, יש לבחון אם ההסכמה שבין הצדדים (שהוסקה במסגרת השלב הראשון) היא, על-פי מהותה, עסקת משכון. בשלב השני בית המשפט בוחן האם לעסקה יש היגיון כלכלי או מסחרי ברור (ראו: עניין קידוחי הצפון, בעמ' 409). להשקפתי, אפשר וצריך להשתמש במבחן הדו-שלבי הנ"ל גם כאשר תכלית הבחינה איננה נצרכת לצורך החלת חוק המשכון כבענייננו, ולכך אגש עתה.
84. בענייננו, בית המשפט בחן הן את החוזים הכתובים שנכרתו בין הצדדים והן את הנסיבות האחרות שסבבו את כריתתם והסיק כי:
"העסקה האמיתית שנכרתה בין הצדדים, הייתה עסקת הלוואה בין שלמה, בשם וילאר, לבין דני, לפיה וילאר הלוותה לדני סך של 730,000 אירו, ואת התשלומים לפירעון ההלוואה החזיר דני לוילאר, באמצעות דמי השכירות החודשיים" (ראו: פיסקה 19 לפסק הדין החלקי).
בעשותו כן, בית המשפט המחוזי הנכבד כאילו "כרך" את שני המבחנים שלעיל יחד. בשלב הראשון בית המשפט התחקה אחר ההסכמות שהושגו בין הצדדים לגופן ולאחר מכן הוא הסיק, על פי ההיגיון הכלכלי והעסקי, כי הסכמות אלו הן הסכמות שמשקפות עסקת הלוואה.
85. בניגוד לנטען על-ידי וילאר, KPT ושלמה, קביעות אלו הן קביעות עובדתיות של הערכאה המבררת. בית המשפט המחוזי הנכבד, לאחר שבחן את העובדות שלפניו, ניתח את הנסיבות שהובילו לכריתת ההסכם ושהתרחשו במהלכו ולאחריו ושמע עדים שהופיעו לפניו תוך שהוא קובע ממצאי מהימנות לגביהם, הסיק כי מבחינה עובדתית, מהותם האמיתית של החוזים שנכרתו בין הצדדים משקפת עיסקת הלוואה. בית המשפט קבע כי ככל שהוא יכול להתחקות אחר קרות האירועים מבחינה עובדתית, החוזים אשר נכרתו בין הצדדים מבטאים חוזה הלוואה, אשר מטעמים חיצוניים כונה בכתב בשמות אחרים. קביעה עובדתית זו, קל וחומר כאשר היא נתמכת בממצאי מהימנות של עדים, היא מסוג הקביעות שבהן ערכאת הערעור איננה נוטה להתערב.