מכל מקום, כיוון שעיקר מחלוקתם של הצדדים מתרכזת בפרשנותו של הסכם שיתוף הפעולה והאם היקפו מוגבל אך ורק לשני שטחי פעילות – קמעוני הדלק וקמעוני האנרגיה או שהוא רחב יותר ומתייחס לשלושה שטחי פעילות - לשוק הקמעונאי, לשוק הדלק ולשוק האנרגיה, נפתח תחילה בבירורה של סוגיה זו.
פרשנות חוזה – קיצורו של דין
32. כאמור, הצדדים חלוקים באשר להיקפו של הסכם שיתוף הפעולה בניהם. לטענת התובעות – ערנת וערנט – הסכם שיתוף הפעולה היה מצומצם והוראותיו מתייחסות אך ורק לשיווק תוכנת הקופה לבתי עסק בתחום הדלק והאנרגיה. את טענתן זו הן מבקשות לבסס ולאושש מתוך לשונו של סע' 2 ב להסכם שיתוף הפעולה המבהיר כי –
"במסגרת שיתוף הפעולה צד א' (=ערנת) יעניק לצד ב' (=דורז) זכות בלעדית לשיווק פתרון הקופה שלו ללקוחות בתחום קמעונאי האנרגיה והדלק..." (הדגשה שלי – צ.ו)
התובעות מפרשות את הדיבור "קמעונאי האנרגיה והדלק" בסמיכות, היינו עסקים קמעוניים העוסקים בתחום האנרגיה והדלק (קִמְעוֹנָאֵי האנרגיה והדלק) שאם לא כן היה נכתב "בתחום הָקִמְעוֹנָאִי, האנרגיה והדלק" היינו קימעוני כשם תואר נפרד בנוסף לתחומי האנרגיה והדלק, או היה נכתב – "בתחומי האנרגיה, הדלק והקמעונאות" או כיוצ"ב. דורז טוענת, מאידך, כי אין שחר לפרשנותן הנטענת של התובעות, אשר באה לעולם רק אחר שמר שינברגר, אשר לא היה שותף למו"מ, הצטרף אליהן, וכי מדובר בטעות כתיב בגינה נשמטה "הא הידיעה" מהמילה "קימעונאי" ובטעות זו מנסות התובעות להאחז ולבנות את תביעתן שלא כדין.
על מנת להכריע במחלוקת שבין הצדדים אנו נדרשים, ראשית דבר, לפרשנותו של ההסכם.
33. ע"פ הוראת סע' 25 (א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973 (להלן: חוק החוזים)-
"(א) חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו"
נוסחו של סע' זה נקבע בתיקון מספר 2 לחוק החוזים (ראו: חוק החוזים (חלק כללי) (תיקון מס' 2), התשע"א-2011), והורתו באה על רקע פסיקה ענפה שעסקה בפרשנותו הראויה של חוזה.
34. כידוע, בהלכת אפרופים (ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום בע"מ, (1995), סייג בית המשפט את "תורת שני השלבים" לזיהוי אומד דעתם של הצדדים, שמקורה בהוראת סעיף 25 לחוק החוזים טרם תיקונו, והגדיר תחתיה שיטה פרשנית חד-שלבית. לפי שיטת פרשנות זו, יש ללמוד על אומד דעתם של הצדדים לחוזה באמצעות בחינה מקבילה של לשון החוזה ושל הנסיבות החיצוניות לו. בית המשפט הדגיש כי רק כך יאותר אומד דעתם הסובייקטיבי של הצדדים לחוזה - הווה אומר - הכוונה המשותפת האמתית שעמדה ביסוד החוזה. נקבע כי במקרים שבהם לא ניתן לאתר את הכוונה האמתית כאמור, יש לפרש את החוזה בהתאם לאמות מידה אובייקטיביות, המבטאות את הכוונה ההיפותטית של הצדדים לחוזה כאנשים סבירים.
35. בפסיקה ענפה שבאה בעקבות הלכת אפרופים - ובפרט, בפסק הדין שניתן בהרכב מורחב של תשעה שופטים בדיון הנוסף בעניין מגדלי הירקות (דנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות-אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' מדינת ישראל, (2006)) הודגשה החשיבות באיתור כוונתם האמתית המשותפת של הצדדים לחוזה ככזו המלמדת על תכליתו הסובייקטיבית. כאשר לא ניתן לברר מהי הכוונה הסוביקטיבית של הצדדים לחוזה, רשאי בית המשפט לפנות, בזהירות הנדרשת, לתכלית האובייקטיבית העולה ממנו היינו "המטרות, האינטרסים, והתכליות שחוזה מהסוג או מהטיפוס של החוזה שנכרת נועד להגשים" (תא (תל אביב) 1520/07 - אלברט קודרה נ' פנינה רובננקו, (2014)).
דומה כי ע"פ הגישה הרווחת בקרב שופטי בית המשפט העליון תיקון מספר 2 לחוק החוזים מאמץ למעשה, את השיטה הפרשנית של החוזה שנקבעה בעניין אפרופים ובעניין מגדלי הירקות, רוצה לומר, לאור נוסחו המתוקן של הסעיף הרי שחוזה יפורש תוך בחינה מקבילה ומשותפת של לשון החוזה ושל נסיבות העניין, בכפוף לחזקה פרשנית, לפיה פרשנות החוזה היא זו התואמת את פשט הלשון ופשטו של הכתוב. יחד עם זאת במקרים בהם עולה מתוך הנסיבות, כי הלשון אינה פשוטה וברורה כפי שנחזה להיות והיא עשויה להתפרש בדרכים אחרות מאלה שנראו בתחילת הדרך, יעשה שימוש לצורך הפרשנות אף בנסיבות העניין ובאירועים שהביאו לכריתתו של החוזה. עוד הודגש בפסיקת בתי המשפט כי תכליתו של החוזה תִּלמֵד על פי אומד דעתם של הצדדים ורק כאשר בלתי אפשרי לאתר את התכלית הסובייקטיבית של החוזה, יפורש החוזה, כמוצא אחרון, בהתאם לתכליתו האובייקטיבית (רע"א 3961/10 המוסד לביטוח לאומי נ' סהר חברה לתביעות בע"מ (2012); ע"א 1062/09 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' בינר (2012); ע"א 3894/11 דלק - חברת הדלק הישראלית בע"מ נ' בן שלום, (2013); ע"א 453/11 מ.ש. מוצרי אלומיניום בע"מ נ' אריה חברה לביטוח בע"מ, (2013); ע"א 2232/12 הפטריארכיה הלטינית בירושלים נ' פארוואג' (2014)).