ושוב, בטיוטה מאוחרת יותר שהועברה בין הצדדים (הטיוטה השניה לנספח 5א' לתצהירי התובעות) נכתב בסעיף 2 ב', בפרק שכותרתו "מהות ההתקשרות", כך:
"ב. במסגרת שיתוף הפעולה צד א' (ערנת-צ.ו) יעניק לצד ב' (דורז-צ.ו) זכות בלעדית לשיווק פתרון הקופה שלו ללקוחות בתחום קמעונאי האנרגיה והדלק (הדגשה שלי – צ.ו).
בדומה צוין גם בטיוטות הנוספות ובכלל זה בסע' 2.ד. לטיוטה האחרונה (צורפה אף היא במסגרת הטיוטות שצורפו כנספח 5 א' לתצהירי התובעים) :
"ד. הפתרון המשולב ימותג על ידי צד ב' (דורז-צ.ו) לפי שיקול דעתו הבלעדי, וישווק על ידו באופן בלעדי בתחום קמעונאי דלק והאנרגיה"(הדגשה שלי – צ.ו).
דווקא מתוך ההתנסחויות השונות במעט מטיוטה לטיוטה ניתן ללמוד באופן ברור כי אין כאן השמטה מיקרית של "הא הידיעה" וכי כוונת הצדדים לא הייתה להחיל את ההתקשרות לגבי התחום "הקמעונאי" אלא ב"תחום קמעונאי הדלק והאנרגיה" או "קמעונאי דלק והאנרגיה" או "קמעונאי האנרגיה והדלק" כפי שנוסח בניסוחים שונים בטיוטות השונות . ניסוחים שונים אך להם משמעות אחת ואין בילתה! אין זה מתקבל על הדעת כי בכל טיוטה חזרה לה טעות לשונית באותו עניין כאשר כל פעם הטעות מתבטאת בצורה אחרת אך יוצרת את אותה משמעות – צמצום הרשאת השיווק לשני גורמים בלבד – קמעוני הדלק והאנרגיה, תחת היתר שיווקם לשלושה גורמים – קמעוניים, דלק ואנרגיה.
40. גם בטיוטה שצורפה על ידי הנתבעות לתצהיר מר זאמן (נספח 5) הדגישה מירקם, כי התמחותה היא בתחום האנרגיה וכי התמחות זו מהווה את העילה להתקשרות החוזית של הצדדים, וכך נוסח בטיוטת ההסכם:
"והואיל וצד ב' (מירקם-מ.ח) עוסק בשיווק ומכירת פתרונות תוך התמחות בשוק האנרגיה ומצהיר כי בידו כל הרשיונות וההיתרים הדרושים על פי כל דין לעסוק בתחום הנ"ל" (הדגשה שלי – צ.ו).
הנתבעות ביקשו לטעון בסיכומיהם כי דווקא טיוטה זו משרתת את גרסתן שלהם שכן צוין בה קיומה של הרשאה לתחומים נוספים מעבר לתחום האנרגיה (ראו סע' 12 וסעיפי המשנה שלו בסיכומי הנתבעות), ובלשון הטיוטה –
"בלעדיות הדדית בפרויקטים משותפים בתחום האנרגיה בלבד, ובשאר התחומים ללא התחיבות לבלעדיות"
אלא שאף ניסוח זה של אחת הטיוטות הראשוניות יש בו ללמד על רצון להפריד ולחלק בין תחומים שונים ולא לכוללם ולאגדם יחדיו, דבר שמתיישב, לסברתי, דווקא עם הפרשנות המוצעת ע"י התובעות לפיה, בסופו של יום, גובשה הסכמה המיָיחֶדֶת את שיתוף הפעולה לתחום הדלק והאנרגיה והעסקים הקמעוניים הכרוכים בתחום זה (דוגמת חנויות הנוחות, כאמור).
אינני מסכים עם טענת הנתבעות כי אין זה הגיוני שהטיוטות המאוחרות יותר צמצמו יותר את שיתוף הפעולה נוכח מצבה הכלכלי של ערנט. המסקנה אליה מבקש ב"כ הנתבעות להגיע לא הוכחה כדבעי ולא נתמכה בראיות חד משמעיות המלמדות על מצבן הכלכלי של החברות והשלכת מצב זה באופן חד משמעי על אופי ההתקשרות עם צדדי ג'. היפוכם של דברים, מהלכם של הדברים וריבוי הטיוטות מלמד דווקא על התעקשות התובעות ליחד את שיתוף הפעולה לתחומים הספציפיים הנזכרים ולא מעבר לכך.
41. ועוד - ביום 15.5.12, שולח מר בן שלמה דיווח למנהלי ערנת (מר ערנטל ומר פרוינד; ראו נספח 25א' לתצהירי התובעות) בהודעת מייל מפורטת, ובו הוא סוקר את כלל שיתופי הפעולה של ערנת אותה עת ובכללם הוא מתייחס ל"פרויקט מירקם", ומבהיר -
"ד. חברת מירקם - ישנו חוזה מוכן לחתימה, עבודה משותפת עם מירקם תאפשר לנו להגיע למספר רב של לקוחות ! בתחום הדלק, וכמו כן להציע את המערכת שלנו (רק באם אנחנו רוצים) במשותף עם חברה מוכרת ויציבה וידועה במשק.
[...]
II. אנחנו לא כבולים עם חברת מירקם לבצע פרויקטים אחרים שאינן בתחום הדלק ויכולים לבחור את ספק ה-ERP שאנחנו רוצים לעבוד איתו.
[...]
IV. חברת מירקם בהכרזתה שהיא הולכת איתנו, חברת ערנת, לפתרון הקופה ולנקודות המכירה בעצם סוגרת לעצמה את האפשרות של עבודה מול ריטליקס או FRS שלהם יש פתרון ישן לחיבור תחנות דלק, עצם העבודה של חיבור איתנו הם חוסמים לעצמם את האפשרות לעבוד עם פתרון אחר, מאחר ואנחנו מתחרים בחברות אלו.
[...]
צריך לזכור שאנחנו עדין חברה קטנה וכל פרסום מבחנתנו כגון "חברת ערנת חברה לחברת רז אחזקות - חברת הבת של מירקם למתן פתרון כולל לתחנות הדלק" ... מעלה את ערכה וקרנה של החברה בעשרות אחוזים ובהתאם לכך יגיעו המכירות" (הדגשה שלי – צ.ו)