26. דורז טוענת, אפוא, כי התובעות הפרו את הוראות הסכם שיתוף הפעולה על פיהן התחייבו לעשות את מירב המאמצים לשיווק התוכנה ולשמירת שמו הטוב של הצד האחר וכי מר אלי אורי בהתנהגותו גרם להפרת אותו הסכם, וכי כלל התובעים נהגו בחוסר תום לב בקיום ההסכם.
כנגד מר אלי אורי נטען בנוסף כי בהתנהגותו ובמעשיו הוציא את דיבתה של דורז וביצע עוולה ע"פ חוק עוולות מסחריות בכך שהעביר קובץ ובו פרטים מסחריים השייכים לדורז לצד ג'.
27. מתוך הנטען לעיל עתרה דורז לקבלת פיצוי כספי בגין הנזקים השונים שנגרמו לה בשל הפרת ההסכם והצורך בביטולו בסך כולל של 1,078,091 ₪. באופן הבא-
עלויות שכר עבודה ששולם לעובדים שונים לצורך פיתוח התוכנה – 257,624 ₪.
עלויות דמי שכירות בגין השכרת שטח משרדים לצורך פיתוח ושיווק התוכנה – 64,232 ₪.
הוצאות הנהלה וכלליות בגין שכירת שטחי אחסון בשרתים, שרותי הנהלת חשבונות, אחזקת רכב וכו' 97,400 ₪.
שעות ניהול – 600,000 ₪
ירידת ערך רכבים שנרכשו לצורך פרויקט השיווק - 58,835 ₪.
***
כעת, וקודם שנדון בטענות הצדדים, נבקש להוסיף ולהביא בקיצור מילין את עיקר ההליכים והדיוניים שהתקיימו לפני בית המשפט במסגרתו של ההליך הנדון.
ההליכים בבית המשפט - צו המניעה הזמני, הליך ע"פ הפקודה לבזיון בית משפט ומינוי מומחה
28. ביום 12.6.13 הוסיפו התובעות ועתרו, בצד תביעתם העיקרית, למתן צו מניעה זמני כנגד דורז ומירקם האוסר עליהן לעשות כל שימוש מסחרי בתוכנת הקופה או לפנות אל הלקוחות הקיימים של התובעות. אלא שמספר ימים לאחרי כן, ביום 18.6.13, הודיעו הצדדים כי הגיעו להסכמה לפיה, נוכח הצהרת דורז לפיה חדלה בחודש אפריל לשווק את תוכנת הקופה והצהרת מירקם כי הסירה את הפרסומים באשר לתוכנת הקופה מאתר האינטרנט שלה וכן התחייבות דורז ומירקם כי אינן עושות ולא יעשו שימוש כלשהו בקוד המקור של תוכנת הקופה, תמחק הבקשה לצו מניעה זמני ללא צו להוצאות.
עוד הוסכם כי ההסכמה הנזכרת לא תחול על מתן שירות ותמיכה של דורז ומירקם לתוכנת הקופה שכבר שווקה על ידן, טרם ההודעה על הפסקת השיווק באפריל 2013 לגופים הבאים – רויאל, נירסול, סנטרפארם, חצרוני, מבוא שומרון (גזוז), ד.א תחנות דלק ותנובות, וכי מכאן ואילך הצדדים יוכלו להתחרות זה בזה בצורה הוגנת.
הסכמת הצדדים קיבלה תוקף של החלטה שיפוטית בו ביום (ראו החלטת כב' הש' ה. גרסטל מיום 18.6.13).
29. אחר האמור הוסיפו התובעות והגישו בקשה ע"פ פקודת בזיון בית המשפט ובה טענו כי הנתבעות מפרות את הצהרתן שלא להוסיף ולשווק עוד את תוכנת הקופה, הצהרה שכאמור קיבלה תוקף של החלטה שיפוטית. לטענת התובעות, הנתבעות ניסו לשווק התוכנה לעובד מטעמן אשר הציג עצמו כנציג של תחנת דלק המבקש לרכוש תוכנת קופה. בהחלטתי מיום 10.7.14 מצאתי כי אומנם בסופו של יום לא נמכרה התוכנה ואולם על פניו אכן נעשה נסיון מצד הנתבעות או מי מטעמן למוכרה לצד ג' בניגוד להחלטה השיפוטית הנזכרת, לפיכך הוריתי כדלקמן –