לאחר השיחה הטלפונית נשלחה לתובעת ביום 10.4.14 התראה על הפרת הסכם השכירות בשל אי תשלום דמי שכירות דמי ניהול ואגרת שילוט לשנת 2014 (נ/18).
20. להתרשמותי, תמליל שיחה זה המוצא תימוכין במארג הראייתי ובעדויות שנשמעו בפני, מצביע על הסכמה מצד הנתבעת 1 לעיכוב התשלומים על פי ההסכם עד לקבלת החלטה בבקשה להפחתת דמי השכירות. וכאמור, במסגרת שיחה זו הובא לידיעת מר חריטי כי בקשת התובעת להפחתת דמי שכירות נדחתה באופן סופי, וביום 16.4.14, מספר ימים לאחר משלוח מכתב הדרישה, מסר מר חריטי לנתבעת 1 את יתר ההמחאות הדחויות עד לחודש יולי 2014 כולל.
21. לא למיותר לציין כי תוכן הדברים ודרך התנהלות השיחה מלמדים כי מר חריטי יזם והקליט את השיחה במטרה להשתמש בה לקידום צעדיו. בהקשר זה נתתי את הדעת לכך שמר חריטי יכול היה לנתב את השיחה כמו גם את אמירותיו לכיוונים המשרתים את עניינו ולשקול מילותיו בקפידה, בניגוד למר אביגל אשר אינו יודע כי הוא מוקלט ומשכך אינו מייחס משמעות לכל אמירה ובפרט לאור העיתוי בהקלטת השיחה, ושאלתו החוזרת ונשנית של מר חריטי לאורך השיחה: "תגיד אני מתחמק מתשלומים?".
יחד עם זאת ככל שמדובר באמירות שנשמעו על ידי מר אביגל ולשם המחשה "אמרתי לך שאני מוכן לחכות עוד קצת" או "לא התקשרתי אלייך כי לא היתה לי תשובה", אשר אינן ניתנות לפרשנות ואינן טעונות הבהרה מצדו, סבורני כי אלו מלמדות על הלך הרוח שהציגה הנתבעת 1 כלפי התובעת ככל שנוגע לעיכוב בהעברת התשלומים.
22. הגם שלא נחה דעתי מהתנהלותו של מנהל התובעת מר חריטי שבחר לעכב את העברת ההמחאות הדחויות למשך תקופה לא מבוטלת מבלי שהשהייה זו תוסדר בצורה ברורה ומפורשת, ובפרט על רקע מכתבי הדרישה שנשלחו לתובעת בהם הוסבה תשומת ליבו להפרה היסודית של ההסכם, התרשמתי כי אי התשלום ומסירת ההמחאות הדחויות במועד נבע גם כפועל יוצא מהתנהלות הנתבעות בשל התארכות הליך קבלת ההחלטה בבקשת התובעת להפחתת דמי השכירות, בין אם אקבל את עמדת התובעת להנחיה מפורשת ממר אביגל לעיכוב התשלומים ובין עסקינן בהסכמה שניתנה במשתמע.
ויובהר כי נציג הנתבעות ששימש כאיש הקשר מול התובעת, מר וייזר, וכן השותף של מר אביגל, מר אלברט עמית אשר לפי גרסתו ניהל את המשא ומתן מול רשת בורגרים, לא הובאו למתן עדות מטעם הנתבעות וגם לכך ייחסתי משקל ראייתי. כלל נקוט הוא בידי בית המשפט שמעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה שהיא בהישג ידו ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה היתה פועלת נגדו.