פסקי דין

רתק (ת"א) 60444-02-19 בטי זכאיים נ' ניר בג'איו - חלק 2

26 פברואר 2019
הדפסה

4. כתב הגנה מטעם המבקשת הוגש ביום 18.11.18, לאחר שבוטל פס"ד שניתן בהעדר הגנה ביום 29.7.18 (ראה החלטה מיום 8.11.18).

בכתב ההגנה טענה המבקשת כי בהסכם השכירות יש תניה לפיה חל איסור על השוכרים להעביר את זכויותיהם במושכר ונאסר עליהם להרשות לאדם אחר להשתמש בו.
המשיב מימש את זכות האופציה להארכת הסכם השכירות לשנה נוספת עד ליום 30.4.18, ואולם, מטעמים השמורים עמו, ביקש להשתחרר ממנו טרם מועד סיומו ומבלי שההסכם כלל אופציה לביטול מוקדם.
למבקשת התברר כי המשיב ביקש לנצל הזדמנות עסקית למכירת עסקו והמוניטין שלו לשוכרים חלופיים תמורת סך של 120,000 ₪. לפיכך, התנתה היא את הסכמתה לשחרור המשיב מההסכם תמורת תשלום סך של 40,000 ₪, סכום אשר שיקף יציאה מוקדמת וסיכון בהכנסת שוכרים חלופיים.
המשיב שקל את דרישתה, והגם שלא נשאה חן בעיניו, הסכים משיקוליו הכלכליים לשלם את הסכום.
לטענתה, לא קמה למשיב עילה להשבת הכספים, שכן אילו סבר כי אינו נזקק להסכמתה להעברת השכירות, כי אז לא היה מסכים לשלם לה את הסכום תמורת יציאה מההסכם. לגרסתה, יש ומשכיר פלוני יאפשר לשוכר אלמוני להשתחרר מהסכם שכירות בתנאים כאלו ואחרים ורשאי הוא לדרוש מהשוכר סכום כסף כפיצוי בגין עזיבתו המוקדמת, בין אם סיפק שוכרים חלופיים ובין אם לאו. המדובר בהחלטה מושכלת וכלכלית של השוכר, ועל כן, אין המדובר בחוסר תום לב, ניצול או סחיטה מצדה.

5. בדיון שהתקיים ביום 27.1.19 המבקשת לא התייצבה והותר לה ייצוג באמצעות בא כוחה נוכח היותה תושבת לוס אנג'לס ואישורי מחלה שהוצגו.
במסגרת הדיון נשמעו בא כוחה של המבקשת והמשיב עצמו.

6. פסק דינו של בימ"ש קמא:

א. בסעיף 8.2 להסכם השכירות משנת 2012 (נספח א' לכתב התביעה) ובסעיף 4 להסכם הארכת תוקף להסכם השכירות מיום 2.5.16 (כנספח ב' לכתב התביעה), הוגבלה זכות השוכר להעברת השימוש בחנות וזכויותיו לפי ההסכם לכל צד אחר.

ב. הוראת סעיף 22 לחוק השכירות והשאילה, התשל"א – 1971 בנוסח שקדם לתיקון מיום 19.7.17 (להלן: "סעיף 22"), חלה על הסכם השכירות בענייננו, וזאת בהתאם להוראת סעיף 16 לחוק השכירות והשאילה (תיקון), התשע"ז - 2017.
נקבע כי סעיף 22 בנוסחו לפני התיקון אינו מתיר אף הוא לשוכר להעביר לאחר את הזכות להחזיק ולהשתמש במושכר, כפי דרישת הסכם השכירות שבין הצדדים, אלא בהסכמת המשכיר. אולם, סירובו של המשכיר מוגבל לטעמים ולתנאים סבירים, שאחרת רשאי בימ"ש להרשות את העסקה בתנאים שייראו לו ועל אף האמור בחוזה השכירות.

עמוד הקודם12
345עמוד הבא