ג. בימ"ש קמא ציין כי אין מחלוקת שהמבקשת התנתה את הסכמתה לאפשר למשיב להשתחרר מההסכם כנגד תשלום סך של 40,000 ₪ כפיצוי בגין עזיבתו המוקדמת והסיכון בהכנסת שוכרים חלופיים, מעבר לדרישת התשלום החודשי והערבויות להסכם שנדרשו מהשוכר החלופי.
בימ"ש קמא בחן האם התניה זו של המבקשת הינה בבחינת תנאי סביר.
ד. נקבע כי אין מחלוקת כי השוכר החלופי שהוצע ע"י המשיב סיפק את דרישות המבקשת בהתאם להסכם השכירות, ואף מעבר לכך, שכן זו החליטה על העלאת דמי השכירות ב- 15% והכפלת גובה הערבויות לסך של 26,000 ₪. בין אם תנאים אלו היו מופרזים ובלתי סבירים, כטענת המשיב, ובין אם לאו, הרי שאלו מולאו ע"י השוכר החלופי, ונראה אף כי יש בהם טעם הוגן וממשי המבטיח את זכויות המבקשת כמשכירה ואת הסיכונים הנטענים בדבר יכולת הפירעון של השוכר החלופי, ולרבות שמירה על המושכר והאינטרסים הכלכליים שלה.
בימ"ש קמא סבר כי דרישות אלו, הינן כשלעצמן טעם הוגן, מוצק וממשי ותנאים סבירים הנובעים מתכלית החוזה.
ה. נקבע כי התנית המבקשת למתן הסכמתה להעברת החנות לשוכר החלופי בתשלום סך של 40,000 ₪ הינה תנאי בלתי סביר.
טענת המבקשת לפיה רשאי משכיר לדרוש מהשוכר פיצוי בגין עזיבתו הקודמת, נדחתה.
נקבע כי למבקשת כמשכירה אין כל זכות לקבלת פיצוי כלשהוא מאת השוכר בגין יציאתו המוקדמת, לא לפי הסכם השכירות ולא לפי הדין; משאין דרישה זו מבין התכליות של החוזה שכל כולו השכרת החונות לתובע בתמורה לקבלת דמי שכירות חודשיים וערבויות להבטחת התחייבויותיו וציפיותיהם הלגיטימיות של הצדדים לו.
טענת המבקשת כי דרשה פיצוי לאחר שהתברר לה כי המשיב בחר לנצל הזדמנות כלכלית למכירת עסקו אינה טענה לגיטימית כלל הואיל ואין זה מעניינה מה סיבת עזיבת המשכיר כל אימת שתכלית ההסכם ממשיכה להתקיים ע"י השוכר החלופי והאינטרס הכלכלי שלה מתמלא.
על כן, התניה זו אינה מהווה טעם הוגן ואינה סבירה כלל בנסיבות העניין.
בימ"ש קמא הוסיף כי גם הסכמת המשיב לתשלום אינה מהווה החלטה כלכלית ומושכלת כפי שטענה המבקשת כי אם ביטוי ללחץ מוסרי וכלכלי שהפעילה המבקשת על המשיבה ואין לתת לכך יד.
ו. נקבע כי התנאים שנקבעו לעניין דמי השכירות החודשיים והערבויות שנקבעו בין הצדדים, למעט הדרישה לתשלום סך של 40,000 ₪, הם התנאים שבהן מורשית העסקה להעברת זכויות המבקשת במושכר לשוכר החלופי.
משכך, על המבקשת להשיב למשיב את הסך הנתבע על ידו – 33,400 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה עד לתשלום בפועל.