153. רו"ח קליינר נשאלה על ידי בית הדין האם בררה עם מר קבלה ז"ל אם יתכן שההמחאות ניתנו לתובעת כמתנה כפי טענתה, והשיבה ש"הוא בזמנו אמר מה שזכור לי שזה היא אמרה לו לתרופות" (ר' פרוטוקול עמ' 133 שורות 20-19) וכי אינה יודעת אם מדובר במתנה אם לאו (ר' פרוטוקול עמ' 132 שורות 28-25).
154. רו"ח קליינר לא ידעה ואף לא בררה מה טיבן של ההמחאות שניתנו לתובעת. משעה שההמחאות נפרעו מחשבון החברה, היה לה נוח לייחס את החוב שנוצר, בגובה 160,000 ₪, לתובעת וליצור, יש מאין, כרטסת שנולדה עם משיכת שלוש ההמחאות בינואר 2012, כך שלימים תוכל הנתבעת להעלות את הטענה, כי התובעת חבה לה סכום זה.
155. אלא, שכל ההתנהלות של התובעת, המנוח והחברה, היתה התנהלות שאינה מקפידה קלה כבחמורה על כללים ונהלים, מתוך הרגשה שהם בינם לבין עצמם ידעו תמיד להסתדר ללא ששלטונות המס או רשויות המדינה ידרשו לשאלות של מס או עובדה.
כך, למשל, אותם 75,000 ₪ שהחזירה הנתבעת 2 לתובעת לאחר פטירת המנוח ובהוראתו בגין כספים שנמשכו מקרן ההשתלמות של התובעת – רו"ח קליינר סברה, כי מדובר בהלוואה פרטית שהחזירה הנתבעת 2 (ר' פרוטוקול עמ' 134 שורות 17-15) וכאשר הוצגו בפניה העתקי חמש ההמחאות בסכום כולל של 75,000 ₪ שהוצאו מחשבונה של החברה, לא ידעה לומר במה דברים אמורים וכיצד אותה הלוואה פרטית כביכול הוחזרה מחשבון החברה (ר' פרוטוקול עמ' 135 שורות 13-9, שורות 33-32 ובעמ' 136 שורות 20-1).
156. עדותה של הנתבעת 2, אליה התייחסתי מוקדם יותר, אשר הבהירה, כי אינה יודעת מה מקורם של הכספים אותם ביקש המנוח כי תשיב לתובעת והאם מדובר בקרן השתלמות שנפתחה במסגרת יחסי עובד ומעביד אם לאו, היתה מהימנה בעיני. הנתבעת 2 ביקשה למלא את רצונו של המנוח ולא חקרה במופלא ממנה, בין היתר, ביודעה, כי בין האחים התנהלה מערכת יחסים הדוקה, ללא שהדברים נרשמו במקום כלשהוא, כאשר פעם האחות מלווה לאח, ופעם האח מחזיר לאחות.
157. אף שגב' טרגש טרחה להדגיש נקודות מסוימות על דרך ההגזמה, היתה עדותה אמינה בעיני והתרשמתי, כי מורא האמת וצוואתו של המנוח היו נר לרגליה. גב' טרגש סיפרה בעדותה, כי המנוח היה בהכרה במועד בו ניתנו לתובעת ההמחאות ובלשונה הציורית: "אני יודעת שלא הייתי עושה את זה גם אם היו שמים חרב על צווארי, אחי היה בהכרה" (ר' פרוטוקול עמ' 48 שורות 24-23), "הוא היה צלול לחלוטין" (ר' פרוטוקול עמ' 49 שורה 2).