37. כתב התביעה הוגש ביום 11.10.2011, 7 שנים פחות 20 יום ממועד הפסקת העבודה וסילוק ידה של החברה מהאתר. התביעה הוגשה למעלה משבע שנים לאחר שפקע תוקפם של חוזי ההרשאה לתא א' ולתא ב', כמעט שבע שנים לאחר שפקע תוקף חוזה ההרשאה לתא ג', החוזים עליהם מבססת המדינה את החבות החוזית של הנתבעים. אוסיף כי המעשים שביסוד העוולות הנזיקיות המיוחסות לנתבעים, של הסגת גבול, רשלנות ומטרד, בוצעו ברובם למעלה משבע שנים לפני הגשת התביעה.
אין מחלוקת כי לאורך כל התקופה שקדמה להגשת התביעה, החזקה בשטח לא הייתה בידי הנתבעים, אלא בידי רמ"י (ר' עדות מר שרון פלוטניצקי, פרו' מיום 4.6.15 עמ' 28). לא הייתה לנתבעים כל זכות להיכנס לשטח ולבצע בו פעולות שיקום.
על פי התשתית שנפרשה לפניי, בכל אותה תקופה, לאחר שהניסיון לחתום על עסקת הרשאה לשיקום האתר לא עלה יפה, לא הייתה פנייה מצד המדינה לנתבעים בקשר לשיקום האתר, או בכל עניין אחר הקשור לאתר. דומה כי הפעולה האחרונה שעשתה המדינה ביחס לנתבעים, הייתה חילוט הערבות הבנקאית ביום 5.4.2005. קדמה לה דרישה לתשלום דמי שימוש, בסך 108,000 ₪ (מכתב מיום 6.2.2005, ת/32). יוער כי מתקבל הרושם שהמדינה אף לא עמדה על תשלום דמי השימוש הנותרים.
38. המדינה לא העלתה דרישות קונקרטיות להסדרת השטח בהתאם להוראות הסכם ההרשאה, הגם ששמרה לעצמה את הזכות לעשות כן לאחר ביצוע הבדיקות הנדרשות. כאמור לעיל, במכתב מיום 1.1.2014 כתבה רמ"י כי אין במכתב כדי לגרוע מטענותיה לעניין הדרישה להסדרת השטח בהתאם להוראות הסכם ההרשאה, ככל שיידרשו לאחר ביצוע הבדיקות הנדרשות על ידי הגורמים המוסמכים. לא ברור האם בוצעו "הבדיקות הנדרשות על ידי הגורמים המוסמכים", אך אין חולק כי לאחר הנסיון הכושל להתקשר בחוזה הרשאה לצורך שיקום, לא הופנתה דרישה של רמ"י לנתבעים או מי מהם. אין בחומר שלפניי התראות, דרישות, תזכורות וכו', ומתקבל הרושם כי לאורך השנים לא היתה שום פניה אל הנתבעים.
אוסיף כי לפי התצהירים של אבו ושל צנעני, בתום הדיון בבית המשפט המחוזי בערעור על צו הפסקת עיסוק (קרי, בשנת 2005), אבו פנה לנציג רמ"י ושאל מה יהיה עם השיקום, ונענה בכך שזה לא עניינו של אבו, העיקר שיצא מהמקום (סעיף 48 לתצהיר אבו; סעיף 2.ה. לתצהיר צנעני). דברים אלה לא נסתרו.
39. סילוק החברה מהאתר והעברת החזקה בו לידי רמ"י - יחד עם חילוט הערבות הבנקאית שנועדה לכאורה לשפות את רמ"י על אי עמידה בהתחייבויות על פי הסכם ההרשאה (לרבות ההתחייבות לשיקום האתר) - והימנעותה הממושכת של המדינה מלהפנות דרישות לנתבעים לשיקום האתר, כל אלה יחדיו יצרו, לטעמי, מצג של ויתור מצד המדינה על זכות התביעה. דומה כי עצם חילוט הערבות הבנקאית והשתיקה הממשוכת, במשך כשש וחצי שנים, מהווים יחד מצג על כך שטענות המדינה כלפי הנתבעים מיצו את עצמן ומערכת היחסים באה על סיומה.