קשה לטעמי לבסס ממצאים על דבריו של מר פלוטניצקי, שלא נכח באתר במהלך אותן שנים. ביחס להטמנה פיראטית, מתמקד המצהיר באירוע נקודתי משנת 2006. אין בתצהירו התייחסות לאסמכתאות ממועדים אחרים במהלך שבע השנים שחלפו מיציאת הנתבעים מהאתר ועד להגשת התביעה. ביחס לחפירות להוצאת מתכות, הדברים נאמרו בעלמא, ללא שום מידע שמאפשר לבחון את הבסיס למסקנותיו המקצועיות של המצהיר.
49. חלוף הזמן וחוסר המעש של המדינה שינו לרעה את מצבו של אבו, גרמו לו נזק ראייתי ופגעו ביכולת שלו להתגונן מפני התביעה. בשל חלוף הזמן וחוסר המעש, השתנה לרעה מצבו הפיזי של האתר. היום לא ניתן לדעת מה היה מצבו בסוף שנת 2004. לא ניתן לברר את ההיקף של הטמנת הפסולת בסוף שנת 2004, לא מבחינת רום ההטמנה ולא מבחינת שטח ההטמנה. לא ניתן גם לברר מה היו עלויות השיקום, אילו שוקם האתר בסוף שנת 2004, במצבו דאז. נוכח המובא לעיל, אין שום יסוד להניח כי מצבו של האתר בעת הגשת התביעה דומה למצבו של האתר בסוף שנת 2004.
בחלוף הזמן גם חדלה החברה מפעילותה וייתכן כי חדלה להתקיים, כך שהמדינה כיום מבקשת להיפרע מאבו, ולו עצמו אין אפשרות לחזור בתביעת השתתפות אל החברה.
בשוקלי את טענת השיהוי, לא ניתן להתעלם גם מפערי הכוחות בין הצדדים וממעמדה המיוחד של התובעת. זו החזיקה באתר במהלך השנים, וחרף המשאבים המצויים בידה, לא פעלה לשיקומו.
לאור כל האמור, מצאתי כי יד לדחות את התביעה נגד אבו מחמת שיהוי.
אחריות אישית של אבו
50. לטעמי, לא ניתן לקבל את התביעה גם בשל העדר תשתית ראייתית לחבות אישית של אבו.
כתב התביעה שהגישה המדינה תיאר את ההתקשרות החוזית של החברה עם רמ"י ואת הפעילות של החברה באתר הטמנת הפסולת. לעניין האחריות, במישור החוזי נטען החברה הפרה את חוזי ההרשאה עם רמ"י. במישור הנזיקי לא נעשתה הבחנה בין הנתבעים ולא הייתה התייחסות פרטנית אל אבו, למעט בעניין הרשלנות.
בסיכומים מטעם המדינה הועלו – לראשונה - טענות שמתייחסות פרטנית לאבו, ונפרשו טיעונים לאחריות אישית שלו.
הרחבת חזית
51. מן הראוי להסיר מהדרך את טענת המדינה בדבר הרחבת חזית.
הטענה כי העובדות בכתב התביעה אינן מקימות עילה לחבות אישית נגד אבו והעמידה על עקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה, היא טענה משפטית מובהקת. אבו אינו נדרש לטעון אותה בכתב ההגנה. המדינה עצמה עמדה על כך שמדובר בטענות משפטיות בפתח חקירתו הנגדית של אבו.