בתצהיר עדות ראשית שהגיש או ביום 22.3.2015 הוא טען כי "כל הפעולות והטענות הנטענות כנגדי אינן מקימות לתובעת עילה לתביעה אישית כנגדי". הוא הוסיף כי "קבלת התביעה כנגדי בנסיבות הנטענות תביא למעשה לביטול עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה" וכן "על פי יעוץ משפטי שקיבלתי, בנסיבות המתוארות אין בטענות כנגדי (שאין בהן ממש) כדי לאפשר, לאור הוראות חוק החברות וההלכות הנוהגות, את הרמת המסך וליחס לי אחריות אישית. לא נטען כלפי כי ביצעתי תרמית, לא ביצעתי מעשה מרמה וכפי שהוסבר לי על ידי בא כוחי התנהגותו אינה מגיעה לכדי 'אשם אישי סובייקטיבי' שהוא המקרה בו מוטלת אחריות אישית על אורגן בחברה" (סעיפים 3 –6 לתצהיר).
בדיון ביום 6.6.2016, בפתח חקירתו הנגדית של אבו, התנגד ב"כ המדינה לסעיפים 3 – 6 לתצהיר של אבו, בטענה כי מדובר בטענה משפטית והטענה לא נטענה במסגרת כתב ההגנה וכתב ההגנה המותקן (עמ' 126, שר' 20 – 21).
ואילו בסיכומים טוענת המדינה כי הטענה להעידר אחריות אישית היא הרחבת חזית אסורה, אליה התנגדה המדינה כבר בפתח חקירתו הנגדית של אבו (סעיף 103 לסיכומים).
לא אוכל לקבל טענה זו. ראשית, כלל אין מדובר בהרחבת חזית, שכן לא מדובר בטיעון עובדתי אלא בניתוח משפטי של התביעה. הצגת עמדה משפטית אינה מהווה הרחבת חזית. לכן, אפילו לא נכללו הדברים בתצהיר, לא היה בכך כדי לחסום את אבו מלטעון את טענותיו המשפטיות בסיכומים.
שנית, המדינה עצמה סברה בזמנו כי מדובר בטענה משפטית. היא לא העלתה בדיון התנגדות המבוססת על הרחבת חזית אסורה.
52. למעשה, דווקא המדינה היא שמנסה להרחיב חזית באופן פסול. בסיכומים הועלו לראשונה טענות עובדתיות חמורות כלפי אבו, על מנת להצדיק הטלת חבות אישי עליו. פורטו טענות רבות שלא היה להן זכר לא בכתב התביעה, לא בכתב התשובה ולא בתצהירים מטעם התביעה.
הדוקטרינה של "הרמת מסך" ומסלולי התביעה האישית נגד אורגן בחברה, נשענות על יסודות עובדתיים. כך, לצורך הוכחת "הרמת מסך", צריך התובע להוכיח את היסודות השונים שמנה המחוקק בסעיף 6 לחוק החברות, למשל שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה, נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולת התאגיד לפרוע את חובות, ועוד. קבלת תביעה על בסיס "הרמת מסך" או חבות אישית ישירה, חוזית או נזיקית, מצריכה הנחת תשתית עובדתית ראויה ומקיפה. תובע שמבסס את תביעתו על מסלולים אלה, נדרש לציין או לפרט בכתב התביעה את העובדות שמצדיקות לשיטתו את הטלת החבות. גם אם אין הכרח לנקוב בשם המפורש "הרמת מסך", "המסלול החוזי" או "המסלול הנזיקי", יש לפרט את כל היסודות העובדתיים הרלוונטיים כבר בכתב התביעה (ראו ע"א 8845/12 זאב רום נ' גד זאבי [ניתן ביום 25.11.2014]). נימוקי התביעה צריכים להיות מפורשים וברורים.