אין שום יסוד לקבוע כי הפעלת האתר באמצעות החברה, נעשתה כדי להונות מישהו או תוך נטילת סיכון לא סביר. המדינה לא הציגה דבר ביחס להתנהלות הכלכלית בין אבו לבין החברה. אין כל יסוד לקבוע כי אבו התעשר מכך שהסתתר מאחורי מסך ההתאגדות. לא נטען שלא הייתה הפרדה כלכלית בין החברה לבין אבו. אין כל יסוד להניח היעדר הפרדה כזו, ואפילו בסיכומים לא נטען לעירוב נכסים.
58. עיון במסמכים שהגישה המדינה (ת/36) אינו תומך בטענה כי אבו היה הבעלים היחיד של החברה. מהמסמכים עולה כי מתוך 100 מניות מוקצות של החברה, 50 מניות הועברו לאבו ו-50 מניות הועברו לאחרים (30 מניות לבנין עדי עולם יזמות ובניה בע"מ ו- 20% לסע-שי מרים ומוביל בע"מ). לא נטען ולא הוכח כי יש זיקה בין אבו לבין האחרים.
באשר לטענות הקשורות לחברת י. גלדור, מעבר לכך שמדובר בהרחבת חזית מובהקת, שכן אין לדברים זכר בכתב התביעה ובתצהירים, לא ברור כיצד פעילותו של אבו במסגרת חברת י.גלדור, מקימה עילה ל"הרמת מסך". עצם העובדה ששתי החברות התנהלו באותם משרדים עם אותה מזכירה, אינה הצדקה לשימוש בסעד הקיצוני של "הרמת מסך". לא נטען ולא הוכח עירוב נכסים פסול בין החברות, או בין החברות לבין אבו, או עירוב בפעילות העסקית. אין גם מחלוקת כי חברת י. גלדור לא עבדה בפועל באתר המטמנה וקיומה לא גרם בשום דרך להונאה של אדם או לקיפוח נושים. עצם העובדה ששתי חברות נעזרות בשירותי של אותה מזכירה אינה מעידה על שימוש פסול באישיות המשפטת הנפרדת של החברה (ר' פרשת מרכז העיר אשדוד, פסקה 57 לפסק דינו של כב' השופט י' דנציגר).
59. באשר לכתבי האישום שהוגשו נגד אבו והחברה, מעיון בכתבי האישום עולה כי אבו נכלל בהם בשל מעמדו כאחד ממנהלי החברה (ר' סעיף 15 לחוק רישוי עסקים וסעיף 253 לחוק התכנון והבנייה, ולפני תיקון 116 לחוק, לפיו נבעה אחריות המנהל לעבירות הבניה מתוך אחריות התאגיד, אלא אם עמד בהגנות שנקבעו בדין). בשני כתבי האישום, העבירות על חוק התכנון והבנייה נשוא האישום בעמ"ק 3871/04 והעבירות על חוק רישוי עסקים נשוא האישום בעמ"ק 4332/04, מיוחסות בראש וראשונה לחברה. אין בכתבי האישום כל טענה לביצוע העבירות באופן אישי על ידי אבו. אין גם כל טענה שעניינה שימוש לרעה בחברה לצורך פעילות עבריינית, וככסות מפני אחריות פלילית. כתבי האישום אינם מייחסים לאבו מעשים פרטניים במובחן מהחברה. אחריות המנהל היא בשל אופיין המיוחד של העבירות כעבירות אסדרתיות עם מעין אחריות קפידה. לא ניתן לבסס על כך עילה להרמת מסך.