64. המדינה לא טענה בכתב התביעה ולא הוכיחה בראיות כי בשלב מסוים נקשר חוזה בין רמ"י לבין אבו, אף לא חוזה בעל פה, במפורש או במשתמע. לא נטען בכתב התביעה כי אבו התחייב באופן אישי לשקם את האתר. על פי הראיות שלפניי, מר פלוטניצקי פגש באבו ובמנהל האתר בבר זיכרי בשני סיורים שערך באתר, האחד ביום 30.9.2003 והשני ביום 1.1.2004. בסיורים סוכם עם השניים כי תוגש תכנית שיקום לאישור המשרד להגנת הסביבה. בסיור השני דנו ברצונה של החברה לבצע שיקום תוך שימוש באפר פחם. תשובה בעניין זה נשלחה לחברה ביום 4.2.2004. מהדברים עולה כי אבו אכן עמד בחזית המגעים בין החברה לבין רשויות המדינה. אולם בכך אין די לטעמי. מטבע הדברים, תאגיד פועל באמצעות האורגנים שלו. התאגיד עצמו אינו יכול לכתוב מכתבים, לקיים פגישות, להופיע בבית המשפט וכיוצא בזה. אין לתאגיד ממשות פיזית, הוא אינו גוף בשר ודם, והוא לעולם פועל באמצעות האורגנים שלו.
אבו אכן התייצב בשם החברה מול הרשויות, אך בכל התכתובות הוא מזוהה כמנהל החברה, ולא כאדם פרטי. איש מהמצהירים מטעם המדינה לא טען כי אבו התבטא באופן שמבטא מחיבות אישית ואחריות אישית לקבל על עצמו את חיובי החברה.
מעבר לעובדה שהטענות בדבר מצגים והתחייבויות חייבות היו להיטען בכתב התביעה, הטענות עצמן מובאות בצורה כללית ביותר גם בסיכומים, כך שאין בידי לקבוע כי המדינה הרימה את הנטל להוכיח כי נקשר קשר חוזי בינה לבין אבו.
יצוין כי בתצהירו של שרון פלוטניצקי מוזכרים שלושה מכתבים שעל פי הנטען נשלחו את אבו (בסעיף 38.א. מוזכר אבו כמי שנשלח אליו מכתב מיום 1.4.2003; בסעיף 37.ב. מוזכר מכתב שנשלח לאבו ביום 18.5.2003; בסעיף 37.ד. מוזכר מכתב שנשלח לכאורה לאבו ביום 22.6.2003). עיון במסמכים מלמדים כי שלושת המכתבים נשלחו את רפי אמסלם, מנהלה ובעליה הקודם של החברה (נספח ש.פ.9 לתצהיר; ש.פ. 24). חוסר דיוק זה מלמד כי ההתייחסות של המדינה הייתה אל מנהל החברה, בכובעו כמנהל, ולא יוחסה חשיבות לזהות העצמאית שלו במובחן מהחברה.
אוסיף כי המכתבים שהופנו אל אבו ממוענים אליו כמנהל החברה ואין בהם שום סממן של פנייה אליו באופן אישי, ולא פנייה אל החברה באמצעות האורגן שלה, קרי מנהלה.
65. בהלכה הפסוקה הוכרה גם אפשרות להטלת חבות אישית על אורגן או נושא משרה הפועל בשמה של חברה, כאשר הוא אחראי להפרה בשל התנהגותו חסרת תום הלב (ע"א 8910/05 א. אדמון בע"מ נ' וינבלט (ניתן ביום 20.9.2007). אך לצורך הטלת חבות אישית לא די להוכיח כי הופרה חובת תום הלב על פי מבחן אובייקטיבי, אלא יש להראות שעל האורגן או נושא המשרה רובץ אשם אישי, סובייקטיבי, למעשים או למחדלים שיש בהם משום ביצוע עוולה או הפרת חובה חוקית (ע"א 10385/02 מכנס נ' ריג'נט השקעות בע"מ, פ"ד נח(2) 53, 58 [2003]).