על המבקש להטיל אחריות אישית על אורגן או נושא משרה בחברה, להצביע על עילה ספציפית נגד האורגן או נושא המשרה ולהניח תשתית ראייתית, אשר ממנה עולה כי האורגן או נושא המשרה קיים את יסודותיה (פרשת נשאשיבי, פסקה 48 לפסק דינו של כב' השופט י' דנציגר).
כך, כדי לחייב בעוולת הרשלנות, יש להוכיח כי לנתבע הייתה חובת זהירות כלפי המדינה וכי זו הופרה על ידי הנתבע. השאלה מתי תקום חובת זהירות של אורגן או נושא משרה בחברה כלפי צדדים שלישיים, שהתקשרו בחוזה עם החברה, היא שאלה סבוכה (ע"א 4612/95 מתתיהו נ' שטיל, פ"ד נא(4) 769, 791 [1997]; ע"א 2792/03 יצהרי נ' אימפורט (ניתן ביום 14.12.2006)). כדברי כב' השופט ת' אור בפרשת מתתיהו:
"מצד אחד, יש לכבד את הבחירה החוזית של הצדדים להתקשרות, אשר נושא המשרה אינו צד לה. הטלת אחריות על נושא המשרה על בסיס עוולת הרשלנות כל אימת שמתרחשת הפרה של ההתקשרות עלולה לסכל את הבחירה החוזית האמור, ואינה מתיישבת עם העיקרון בדבר הפרדה בין אישיותו המשפטית של התאגיד לבין נושאי המשרה בו.... מצד אחר, במקרים מסוימים עשויים להתעורר שיקולי מדיניות הפועלים בכיוון של הטלת אחריות אישית –למשל, כאשר נושא המשרה הופקד באופן אישי על-ידי התאגיד על הגנתו של אדם, ולאותו אדם נגרמו נזקי גוף..." (שם, בעמ' 791).
לצורך גיבושה של חובת זהירות אישית עצמאית של האורגן או נושא המשרה, נדרש לבסס מערכת נתונים החורגת מגדר פעילותו הרגילה והשגרתית של נושא המשרה בחברה (שם, עמ' 792). נפסק כי יש להיזהר מפני יצירת מסלול עוקף לעילות המצומצמות של הרמת מסך. "במישור הנזיקי קבעה הפסיקה סייגים לתחולת החבות האישית בין היתר במקומות בהם קם החשש שהטלת אחריות אישית כאמור, תוביל לחתירה תחת ההגדרה של האישיות המשפטית הנפרדת של החברה" (פרשת נשאשיבי, סעיף 1 לפסק דינו של כב' המשנה לנשיאה השופט ריבלין).
69. במקרה דנן, לא נטען ולא הוכח כי בין המדינה לבין אבו שררו "יחסים מיוחדים" המעידים על כך שהמדינה נתנה באבו את אמונה ובטחונה כי הוא לוקח באופן אישי אחריות כלפיה.
לא נטען שהמדינה הבינה שאבו התחייב באופן אישי לעמוד בהתחייבויות החברה. המדינה לא דרשה ערבות אישית ממנהלי החברה ומאבו בפרט. כך, על פי עדותה של גב' רחל אנג'ל (מתחום העסקאות ברמ"י) "מבחינתי אני מכירה א.א. חברה ישראלית לטיפול בפסולת בע"מ ובעלי החברה" (עמ' 79 לפרוט' מיום 2.7.2015). התיחסותה אל אבו היא כאל אחד מבעלי החברה, ולא כמי שלקח אחריות אישית כלפי רמ"י. משלא הוכיחו
יחסים מיוחדים" אין לקבוע קיומה של חובת זהירות של אבו כלפי המדינה, ואין לחייב את אבו בעוולת הרשלנות.