רוצה לומר, גם אם טרם שליחת מכתב ההתראה לא היה מדבר בהפרה יסודית, הרי שאי תשלום מלוא דמי השכירות במועד שנקצב במכתב זה, מקנה לתובעות את הזכות לבטל את החוזה.
50. עוד אוסיף, כי שבעה ימים לביצוע תשלום הם זמן סביר בנסיבות בהן עסקינן, כשבפועל מכתב הביטול הראשון אף נשלח לאחר 10 ימים. פעולת התשלום איננה פעולה מורכבת ועשייתה איננה אורכת זמן. יתרה מכך, אם הנתבע היה מצוי בקשיים כלכליים והיה טורח ומציין זאת בפני התובעות ומבקש ארכה נוספת ייתכן ומסקנתי הייתה שונה, אולם השתלשלות העניינים מעידה כי הנתבע לא נענה לפניות מר זיתוני; לא ענה, לפחות לא באופן רשמי, למכתב ההתראה; ואף במענה למכתב הביטול הראשון טענתו הייתה כי הוסכם בין הצדדים על תשלום חודשי של 180,000 ש"ח. במילים אחרות, לנתבעים לא הייתה כל סיבה מוצדקת ונגלית לאי תשלום דמי השכירות.
51. במאמר מוסגר אציין כי דווקא נוכח העובדה שמדובר במושכר מסחרי, על כל הנובע מכך, היה מצופה מהנתבעים לשאת בהתחייבויותיהם ולבצען באחריות ובמלואן.
52. תוצאת האמור אני קובעת כי הנתבעת הפרה את חוזה השכירות הפרה יסודית, המקנה לתובעות את הזכות לביטולו, וכי בין אם נראה בהפרה זו משום הפרה יסודית כבר בראשיתה, ובין אם נראה בה משום הפרה שהתפתחה לכדי הפרה יסודית – חד הם. המדובר בסופו של דבר, בהפרה יסודית שדינה, כאמור.
קיזוז
53. אינני יכולה לקבל את הטענה כי הנתבעים רשאים היו לבצע קיזוז מדמי השכירות. בראש ובראשונה, סעיף 6.4 לחוזה השכירות אוסר על קיזוז מדמי השכירות. יתרה מכך, עיון באחת מטיוטות חוזה השכירות מעלה כי הצדדים נתנו דעתם לעניין הקיזוז וכי אף נרשם כהערה לסעיף 6.4 "אין קיזוז" (צורפו כנספח 1 לתצהיר עוה"ד קריבושיי-סודרי ת/3). כלומר, זה היה רצונם וזו הייתה הסכמתם של הצדדים לחוזה.
לתוצאה דומה אגיע אף אם אלך בהתאם להוראות סעיף 53(א) לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג – 1973, הקובע כי אחד התנאים לביצוע קיזוז, גם אם לא מאותה עסקה, הוא כספים שצדדים חבים זה לזה, ובלשון הסעיף:
"(א) חיובים כספיים שצדדים חבים זה לזה מתוך עסקה אחת והגיע המועד לקיומם, ניתנים לקיזוז בהודעה של צד אחד למשנהו; והוא הדין בחיובים כספיים שלא מתוך עסקה אחת, אם הם חיובים קצובים."
בעניין הבית בסביון, המדובר בעסקה בין הנתבעים לבין תומר ומכאן שאין המדובר באותם צדדים והוא הדין בעניין דמי הייזום שם הצדדים הם הנתבעים, עובדיה, תומר התובעת 1 ושפר (סעיפים 11 ו- 16 לתצהיר הנתבע נ/2).