"הוראת סעיף 28 נובעת מעקרון תום-הלב. הסעיף מטיל על הצדדים לחוזה על תנאי חובת נאמנות והתנהגות לפי רוח החוזה. מניעת קיום התנאי המתלה או גרימת קיום התנאי המפסיק מהווים הפרת חובה זו. לפיכך, כאשר אחד הצדדים לחוזה על תנאי פועל – לקיום או לאי-קיום התנאי – בניגוד לחובת תום-הלב, מתייחס הדין לתנאי כאילו התקיים, או כאילו לא התקיים, לפי העניין" (שלו, בעמ' 488).
(ראו גם: דניאל פרידמן ונילי כהן חוזים כרך א 641 (1991), וכרך ג, בעמ' 52; ע"א 5559/91 ק. צ. מפעלי גז ואנרגיה (1982) בע"מ נ' מקסימה המרכז להפרדת אויר בע"מ, פ"ד מז(2) 642, 650 (1993); עניין צאלים, בפסקה 10)).
38. כשלעצמי הייתי נמנע מלייחס למשיבה פעולה לסיכול התנאי המתלה בזדון, אך כפי שתיארתי לעיל בהרחבה, השתכנעתי כי המשיבה לא עמדה בסטנדרט המצופה ממנה בהתאם לחובת תום הלב. בהתאם לכך, הוראת סעיף 28 עומדת למשיבה לרועץ ומובילה למסקנה כי המשיבה מנועה מלהסתמך על אי-קיום התנאי המתלה. חובת תום הלב פורשת את כנפיה על נסיבות המקרה באמצעות סעיף 28 לחוק החוזים, ולפיכך גם בהנחה שעמדת הוועדה המחוזית או עמדת משרד התיירות היו בגדר הפתעה, המשיבה היתה חייבת לכל הפחות לעדכן את המערערת ולנסות לפעול במשותף כדי להגשים את תכלית החוזה.
כחיזוק למסקנה, ניתן להיעזר בעובדות המקרה שנדון בע"א 4541/91 לוביניאקר נ' שר האוצר, פ"ד מח(3) 397 (1994): מינהל מקרקעי ישראל הגיע להסכם עם בעלי קרקע שהופקעה, ותוקף ההסכם הוכפף לאישור ועדת פטור ממכרז, כתנאי מתלה. נציג המינהל הביא את הבקשה בפני הוועדה ולא הסתיר את הסתייגותו מן ההסכם, מה ש"הדליק אצל הועדה 'נורה אדומה'" ותרם לכך שהבקשה נדחתה. בית המשפט קבע כי נציג המינהל היה חייב "להציג לפני הוועדה תמונה שלמה ומאוזנת של הרקע והסיבות שהביאו לגיבוש ההסכם". מכיוון שהתמונה שהוצגה היתה חלקית, ולבעלי הקרקע לא ניתנה "לפחות הזדמנות לאזן את התמונה", "יש לראות את המינהל כמי שהכשיל את מילוי ה'תנאי המתלה' שבהסכם, ועל-כן, לנוכח הוראת סעיף 28(א) הנ"ל, הינו מנוע מלהסתמך על אי-מילויו". גם בענייננו, המשיבה הציגה בפני הוועדה תמונה חלקית; לא אפשרה למערערת להביא את עמדתה; לא עדכנה את המערערת כי התגלה מכשול תכנוני; וקיבלה החלטה שמקדמת אך ורק את האינטרסים שלה. גם אם המשיבה הציגה בוועדה עמדה כנה שמבוססת על אינטרסים לגיטימיים, כפי שהיה גם בעניין לוביניאקר, עדיין התנהלותה מובילה לכך שיש לראותה כמי שסיכלה את התנאי המתלה. למעשה, בענייננו ההתנהלות היא אף בעייתית יותר בהשוואה לעניין לוביניאקר, בשני ההיבטים שכבר עמדנו עליהם: המשיבה חבה למערערת חובת השתדלות "חזקה"; והמשיבה עצמה קיבלה את ההחלטה לזנוח את התחייבותה לטובת אינטרס כלכלי אחר (השוו גם לע"א 3997/91 ועד הנאמנים לנכסי הוואקף המוסלמי נ' יוסי חברה להשקעות בע"מ, פ"ד מט(5) 766 (1996)).