15. כפי שציין חברי, חיובי השתדלות אינם עשויים מקשה אחת – חיובים שונים מטילים רמות אחריות שונות. כאשר בוחנים האם צד לחוזה עמד בחיוב השתדלות, יש לקבוע מהי רמת האחריות המוטלת עליו, ולבחור על פי איזה סטנדרט הוא יימדד.
16. ככלל אפשר לחלק את רמת האחריות החוזית לשלוש רמות. היטיבו לתאר זאת פרופ' פרידמן ופרופ' כהן (דניאל פרידמן ונילי כהן חוזים כרך ג (2003) (להלן: פרידמן וכהן)) כך:
"ניתן לתאר מגוון רחב מאוד של דרגות אחריות. חלוקה אפשרית היא לשלוש קטגוריות בסיסיות: אחריות בשל אשם, אחריות מוגברת ואחריות מוחלטת. אחריות בשל אשם משמעותה אחריות בשל רמת התנהגות הנופלת מרמה הנראית בעיני הדין סבירה או נאותה. אחריות מוגברת משמעותה אחריות לתוצאות אירוע גם אם לא היה אשם כלשהו מצד האדם האחראי. אולם אחריות זו איננה מוחלטת, כל עוד הדין מכיר בהגנות שונות בפניה. אחריות מוחלטת היא, בדומה לאחריות מוגברת, אחריות לתוצאות אירוע גם בהיעדר אשם מצד האדם האחראי, כאשר הדין איננו מכיר בהגנה כלשהי בפני אחריות זו. יצויין שבמסגרת שתי הקטגוריות הראשונות יתכנו רמות אחריות שונות. קטגוריית האשם מושתתת על ההשוואה בין רמת ההתנהגות של הנתבע לרמת ההתנהגות הסבירה או הנאותה. ככל שקנה המידה להשוואה, כלומר ההתנהגות הנחשבת סבירה או נאותה, גבוה יותר, כך תהא האחריות הקטגוריה זו חמורה יותר. כך גם לגבי אחריות מוגברת. היא תהיה מצומצמת יותר ככול שיורחבו ההגנות המוכרות בפניה ורחבה יותר ככול שיצומצמו הגנות אלה. כאשר הגנות אלה מצומצמות על מאוד, מטשטש הגבול בינה לבין אחריות מוחלטת." (שם, עמ' 386).
על פניו, אחת מרמות האחריות המתוארות היא בבחינת חיוב תוצאה והשתיים האחרות הן חיוב השתדלות (והשוו: ע"א 679/82 עיריית נתניה נ' מלון צוקים בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 5 (13.4.1988) (להלן: עניין מלון צוקים בע"מ); עניין גול).
17. הואיל וכאמור המשיבה נטלה על עצמה חיוב השתדלות, יש למצוא קנה מידה לפיו תיבחנה פעולותיה של המשיבה לעמידה בחיוב זה. מכיוון שמדובר בחיוב לקיום תנאי מתלה בחוזה, יש לפנות לסעיף 28 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: החוק), שכותרתו "סיכול תנאי", על מנת לברר את היקף אחריות החיוב כדלקמן:
28(א) היה חוזה מותנה בתנאי מתלה וצד אחד מנע את קיום התנאי, אין הוא זכאי להסתמך על אי-קיומו.
(ב) היה חוזה מותנה בתנאי מפסיק וצד אחד גרם לקיום התנאי, אין הוא זכאי להסתמך על קיומו.
(ג) הוראות סעיף זה לא יחולו אם היה התנאי דבר שהצד היה, לפי החוזה, בן חורין לעשותו או לא לעשותו, ולא יחולו אם מנע הצד את קיום התנאי או גרם לקיומו שלא בזדון ושלא ברשלנות.