22. כידוע, ערכאת הערעור לא תתערב בממצאי מהימנות ועובדה שקבעה הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים, שענייננו אינו נמנה עליהם. ממצאים עובדתיים אלו בוססו כדבעי על ידי בית המשפט קמא בפסק דינו לאחר עיון בחומר הראיות ושמיעת עדויות הצדדים, ואינם מקימים עילה להתערבות. הבחירה במונח לועזי, והדמיון לסימן מסחר אחר בעל מוניטין בינלאומי צוינו לא פעם בפסיקתו של בית משפט זה כסממנים המעידים על חוסר תום לב בבחירת הסימן (עניין מתפרת הדרום, בעמ' 192; ע"א 2498/97 רובי בוס בע"מ נ' Hugo Boss A.G, פ"ד נב(5) 665, 670 (1998); ע"א 11188/03 קונטקט לינסן ישראל בע"מ נ' רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר, [פורסם בנבו] בפסקה 7 (5.5.2005)). זאת ביתר שאת בענייננו מקום בו המערער ביקש לרשום את סימן המסחר שלו בעת שסימן המסחר של הרשת הבינלאומית כבר היה רשום.
23. אשר על כן, אין להתערב במסקנתו של בית המשפט קמא כי המערער פעל שלא בתום לב, ובחר בסימן "הביטאט" עבור עסקו תוך שהוא מודע לפעילותה של הרשת הבינלאומית ולמוניטין הבינלאומי שרכשה וביקש להיבנות ממנו. משהגעתי למסקנה זו, יש להוסיף ולבחון האם יש מקום להענות לטענות המערערים שלא להורות על מחיקת סימני המסחר הרשומים מחמת התיישנות, שיהוי, ויתור או השתק.
24. סימני המסחר הרשומים התקבלו לרישום בשנת 1979 והבקשה למחיקתם על ידי המשיבות, אשר נדונה בגדרי הליך זה, הוגשה בשנת 2015, קרי, כ-36 שנה לאחר מכן. כזכור, סעיף 39(א1) לפקודה קובע כי בקשה למחיקת סימן מסחר שנרשם שלא בתום לב "יכול שתוגש בכל עת". המערערים טענו כי לשון הסעיף נועדה לשלול את מגבלת חמש השנים המופיעה בסעיף 39(א) לפקודה, ואינה שוללת את תחולתו של חוק ההתיישנות. לשיטתם, כפי שנקבע בדנ"א 1595/06 עזבון המנוח אדוארד ארידור ז"ל נ' עיריית פתח תקווה [פורסם בנבו] (21.3.2013) (להלן: עניין ארידור), שלילת תחולתו של חוק ההתיישנות חייבת להיעשות במפורש, וההוראה בסעיף 39(א1) אינה מהווה הוראה מפורשת כאמור. על כן לטענתם, מאחר והרשת הבינלאומית נמנעה מלפעול במשך תקופה של למעלה מ-36 שנים בהן הייתה מודעת לפעילות המערערים, יש לדחות את בקשת המחיקה מאחר וחלפה תקופת ההתיישנות לפי חוק ההתיישנות. בית המשפט קמא דחה טענה זו, ולאחר עיון איני מוצא להתערב במסקנתו זו.
25. סעיף 27 לחוק ההתיישנות קובע כי "אין חוק זה בא לפגוע בתקופת ההתיישנות הקבועה לענין פלוני בדין אחר, אלא אם נאמר כך במפורש בחוק זה". סעיף זה תואם את הדין הכללי לפיו הסדר ספציפי גובר על הסדר כללי, אלא אם ההסדר הספציפי נשלל במפורש.