26. בעניין ארידור, דן בית משפט זה בשאלה מהו מועד ההתיישנות על תביעות לקבלת פיצויי ההפקעה. בדעת מיעוט סברה המשנָה לנשיא (כתוארה אז) מ' נאור, כי פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943, כוללת הסדר ספציפי משתמע הגובר על הוראות חוק ההתיישנות. דעת הרוב, לעומת זאת, קבעה כי חוק ההתיישנות חל במקרה הנדון. השופטת ע' ארבל, ציינה בהקשר זה כי "שלילת תחולתו של חוק ההתיישנות על עניין מסוים צריכה ככלל להיעשות באופן מפורש וברור", והשופטת (כתוארה אז) א' חיות ציינה כי אין "עוגן לשוני ולו מרומז" להסדר הספציפי אותו ביקשה ליישם המשנָה לנשיא (כתוארה אז) מ' נאור.
27. בשונה מההסדר שנדון בעניין ארידור, בענייננו בסעיף 39(א1) מצוין במפורש כי בקשה למחיקת סימן מסחר "יכול שתוגש בכל עת". משמעותו המקובלת והפשוטה של המונח "בכל עת" מלמדת על האפשרות להגיש בקשה כאמור ללא מגבלת זמן.
28. התחקות אחר מקורו של הסעיף מחזקת את המסקנה כי כוונת המחוקק הייתה שלא להציב מגבלת זמן על המועד בו ניתן להעלות בקשה למחיקת סימן מסחר שנרשם שלא בתום לב. כפי שכבר ציינתי לעיל, דברי ההסבר לסעיף 39(א1) מפנים לסעיף 6bis(3) לאמנת פריז, שקובע כדלקמן:
"No time limit shall be fixed for requesting the cancellation or the prohibition of the use of marks registered or used in bad faith."
נוסח זה, בלשון חופשית, "לא תוצב מגבלת זמן על בקשה לביטול או איסור השימוש של סימנים שנרשמו שלא בתום לב", מתיישב עם לשונו הפשוטה והבהירה של סעיף 39(א1), ואינו מתיישב עם האפשרות להגביל את מועד הגשת בקשת הביטול באמצעות הכפפתה לתקופת ההתיישנות הכללית. כך מצוין גם בדברי ההסבר "שאם הבקשה לרישום הוגשה שלא בתום לב, ניתן למחוק את הרישום בכל עת זאת ללא מגבלת הזמן של חמש שנים המופיעה בסעיף 39(א) לפקודה".
29. הפרשנות לפיה המונח "בכל עת" אינו מוגבל לתחומים המוגדרים בחוק ההתיישנות מובאת גם בספרו של עמיר פרידמן סימני מסחר – דין, פסיקה ומשפט משווה א 663 (מהדורה שלישית, 2010) (להלן: פרידמן). בפרשנות זו דבק גם הרשם בפסיקתו בבקשה למחיקת סימן מסחר 60509 Gianni Versace S.p.A נ' וורסצ'ה 83 בע"מ [פורסם בנבו] (29.6.2008) (להלן: עניין וורסצ'ה), תוך שעמד על התכלית העומדת מאחורי מתן האפשרות להגיש בקשה למחיקת סימן מסחר שנרשם שלא בתום לב ללא מגבלת זמן:
"שעה שעוסקים אנו באדם אשר זכות הקניין שלו הושגה בחוסר תום לב, שוב קובע הדין כי זכותו זו לא תהנה מעדיפות על פני האינטרס הציבורי, זאת על שום הפגם שנפל בעצם גיבושה של הזכות. באותה המידה נכון הדבר לגבי עוסק אשר אף אם השיג כשורה את זכותו, עושה בה שימוש שלא בתום לב. קרי, זכותו הקניינית של אדם עדיפה לאחר תום תקופת ההתיישנות על האינטרס הציבורי כל עוד זכות זו הושגה בתום לב והשימוש בה נעשה אף הוא בתום לב. נשמט תנאי זה, נשמטת עמו ההעדפה החריגה שמקנה ההתיישנות וחוזר השיקול לפיו זכות קניינית תינתן שלא על חשבון נחלת הכלל והסדרת השוק." (עניין וורסצ'ה, בפסקה 12; וראו גם החלטת הרשם בבקשה למחיקת סימן מסחר 175602 בני פרנסיס שוקחה בע"מ נ' בני ג'ורג' שוקחה בע"מ, [פורסם בנבו] בפסקאות 21-20 (1.3.2009))