תכלית זו גם מתיישבת עם העמדה הכללית יותר לפיה השימוש בטענת הגנה דיונית כפוף לעקרון תום הלב, וכי בנסיבות מסוימות צד שהפר את החובה לנהוג בתום לב מושתק מלטעון כי התובענה התיישנה (ראו חבקין 40) והיא ברורה במקרה הנדון, בו מטרתנו, כפי שעמדתי בהרחבה לעיל, היא למנוע השתלטות על סימן מסחר בינלאומי רק משום שהגורם הבינלאומי טרם השתמש בסימנו בישראל, וזאת מבלי להגביל את המועד בו יבקש אותו גורם בינלאומי להיכנס לשוק בישראל.
30. המערערים טענו כי בנוסחי חוק אחרים, ובהם סעיף 73ב לחוק הפטנטים, התשכ"ז-1967, וסעיף 51 לחוק העיצובים, התשע"ז-2017, ציין המחוקק במפורש את שלילת הוראת חוק ההתיישנות. איני סבור שיש באמור כדי לשנות ממשמעותו של סעיף 39(א1) או מהיותו הסדר מפורש. אזכיר שוב בהקשר זה כי מטרתו של התיקון הייתה לאמץ את הכללים הנהוגים באמנות הבינלאומיות, ועל כן מן הראוי להביט על הנוסח אותו ביקש סעיף 39(א1) לאמץ ועל תכליתו.
31. טענה נוספת שהעלו המערערים בסיכומיהם היא כי אין להחיל סעיף 39(א1) לפקודה בענייננו, מכיוון שהוכנס לספר החוקים לאחר סיומה של תקופת ההתיישנות הרלוונטית. משטענה זה נטענה לראשונה בערעור, וגם שנטענה הדבר נעשה בחצי-פה ובלא פירוט, לא מצאתי להידרש אליה. אעיר רק כי טענה זו נדונה ונדחתה בעניין שנדון בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (בש"א (מחוזי תל אביב-יפו) 16540/06 Koninklijke Philips Electronics N.V נ' שריג אלקטריק בע"מ [פורסם בנבו] (28.11.2006); וראו גם החלטת הרשם בעניין וורסצ'ה בפסקה 40). כמו כן, אציין, מבלי להביע עמדה, כי אף לפני חקיקתו של סעיף 39(א1), קבע הרשם כי טענה למחיקת סימן מסחר מחמת תרמית יכולה להישמע אף בחלוף תקופת חמש השנים הקבועה בסעיף 39 לפקודה (ראו למשל בקשה למחיקת סימן מסחר 39920 chemische Fabrik Grünau GmbH נ' כרמית בע"מ [פורסם בנבו] (18.1.1998)).
32. על אף שנדחתה טענת ההתיישנות, מוכן אני לקבל את עמדת המערערים כי סעיף 39(א1) אינו שולל את האפשרות לדחות תובענה או לסרב למתן סעד מחמת שיהוי. אם נקיש לענייננו מסעיף 27 לחוק ההתיישנות הקובע כי "..אין חוק זה בא לפגוע בכל סמכות, לפי כל דין, לדחות תובענה או לסרב למתן סעד מחמת שיהוי", איני סבור כי יש בקביעת המחוקק כי בקשה למחיקת סימן מסחר לא תתיישן כדי לסתום את הגולל על האפשרות להעלות טענת שיהוי. יפים לעניין זה הדברים שנאמרו בעניין שחר על היחס שבין ההתיישנות לשיהוי: