105. לטענת התובעות, הן עמדו בכל התנאים נשוא פסק הדין ראובני הנ"ל, כדי שאותן 23 הפרות יזכו אותן בפיצויים ביחס לכל הפרה בנפרד, בשים לב שמדובר גם ביצירה של אגודה זרה. לטענתן, כל פרשנות אחרת היא משום מתן פרס למפרים חמקניים המזלזלים בדין ובזכויות. עוד טענו התובעות, כי בקביעת הפיצוי יש ליתן משקל גם לשיקול ההרתעתי. כן טענו, כי בפסיקת הפיצוי יש להתחשב גם בשיקול ההרתעתי. לטענתן, לנתבעים היתה ידיעה ברורה על החובה להסדיר את תשלום התמלוגים.
106. הנתבעים טענו בסיכומיהם, כי ככל ובית המשפט יחליט לפסוק כנגדם, אזי יש להתחשב במצבה הבריאותי של הנתבעת 4 אישה בת 86 חולה, מאושפזת לעתים תכופות ללא כל הכנסה. כמו כן יש להתחשב במצבו של הנתבע 5 שהינו בהליך של פשיטת רגל. בנוסף, יש להתחשב בשיהוי שבהגשת התביעה. כמו כן ציינו הנתבעים כי בית המשפט ניסה לא פעם כי הצדדים יגיעו לפשרה בתיק, ברם התובעות טענו כי: "עדיף לנו לקבל פסק דין ולא להיפרע ממנו כדי שזה יהיה תקדים לאולמות אחרים". המדובר בחיזוק לטענות הנתבעים בדבר ההתנהגות הבריונית של התובעים.
107. לאור מועד ההפרות חל על ענייננו סעיף 56 לחוק זכויות יוצרים הקובע כדלקמן -
(א) הופרה זכות יוצרים או זכות מוסרית, רשאי בית המשפט, על פי בקשת התובע, לפסוק לתובע, בשל כל הפרה, פיצויים בלא הוכחת נזק בסכום שלא יעלה על 100,000 שקלים חדשים.
(ב) בקביעת פיצויים לפי הוראות סעיף קטן (א), רשאי בית המשפט לשקול, בין השאר, שיקולים אלה:
(1) היקף ההפרה;
(2) משך הזמן שבו בוצעה ההפרה;
(3) חומרת ההפרה;
(4) הנזק הממשי שנגרם לתובע, להערכת בית המשפט;
(5) הרווח שצמח לנתבע בשל ההפרה, להערכת בית המשפט;
(6) מאפייני פעילותו של הנתבע;
(7) טיב היחסים שבין הנתבע לתובע;
(8) תום לבו של הנתבע.
(ג) לעניין סעיף זה יראו הפרות המתבצעות במסכת אחת של מעשים, כהפרה אחת.
108. בעבר ובהתאם לחוק זכות יוצרים 1911 וסעיף 3א לפקודת זכות יוצרים- 1924, בית המשפט היה רשאי לפסוק לתובע, ללא הוכחת נזק, "פיצויים בשיעור שלא יפחת מ- 10,000 ₪ ולא יעלה על 20,000 ₪".
החוק החדש כאמור ביטל את הרף התחתון, וכן תקרת הרף העליון הועלתה.
109. באשר לטענת התובעות, כי יש לראות בכל השמעה של כל אחת מהיצירות הפרה שונה, הרי שסבורני כי יש לדחות טענה זו. בית המשפט העליון פסק לא אחת, כי המבחן הקובע לעניין זה הוא לא מספר האקטים המפרים, אלא סוג הזכות שנפגעה, ולכן אין לפסוק פיצוי סטטוטורי בגין כל יצירה שהושמעה בפומבי במהלך אירוע אחד (ראו ע"א 592/88 שמעון שגיא נ' עיזבון המנוח אברהם ניניו ז"ל, מו(2) 254 (1992) וכן רע"א 4148/09 אקו"ם, אגודת קומפוזיטורים, מחברים ומו"לים למוסיקה בע"מ נ' יום טוב (טוביה) חדד (פורסם בנבו, 30.07.2009), כמו כן ראו סעיף 56(ג) לחוק שצוין דלעיל).