16. רישום שאינו תואם מציאות זה, שבו אדם נרשם פורמלית כבעל מניות בעוד שהוא מאפשר לאחר (כאן – בעלה של הנתבעת) לעשות בחברה כרצונו וללא כל פיקוח או מוסרות המקובלים בדיני התאגידים, וודאי כאשר יש בהתנהלות הנרשם חוסר תום לב, יש בו בנסיבות המקרה לקיים את שתי חלופות הרמת המסך הכללית: שימוש באישיות המשפטית הנפרדת הנעשה "באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה", ובה בעת "באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה" (והשוו, למצב דומה של רישום מניות החברה על שם בת הזוג, כאשר בן הזוג הוא המושך בחוטים, פסק דינו המקיף של כב' השופט גדעוני, ת"א (שלום-י-ם) 40931-06-13 עירית ירושלים נ' שרותי מזון מוכן ל.ר. בע"מ (27.8.2015); כן עיינו, בהקשר דומה, פסק דיני בת"א 16223-05-12 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' כהן (7.7.2015)).
17. ואשר לחוסר בהצגת ראיות: מובן שנטל השכנוע, לרבות הנטל המשני של הבאת הראיות הראשוני, על המבקש להרים את המסך. אולם לאחר שעמד בנטל הבאת הראיות הראשוני (וכאן ברי שעמדה העירייה) על הצד שכנגד להפריך, קרי הנטל עובר אליו. נטל הבאת ראיות זה ממילא על הנתבעת כאן כאשר הנתונים הרלבנטיים מצויים בידיעתה המיוחדת, ואם לא הציגה, יכול הדבר לבסס את התביעה (ראו: ע"א 516/89 אחוזות והשקעות (חיפה) בע"מ נ' פלדמן, פ"ד מו(1) 529 (1992)). כאן, בן שושן לא הציגה נתונים כלשהם לעיגון טענותיה באשר לכשרות פעולתה של החברה, ודאי לעת הפסקת החזקתה בחניונים. במקום ספרי הנהלת חשבונות ושלל הסכמים, הוצגו שני עמודים, "ראיות" נטולות משקל שדלותן מונעת כל אפשרות לנסות ולהבין כיצד התנהלה החברה, זו שבן שושן טוענת כי אינה יודעת כיצד התנהלה שהרי לא הייתה באמת שלה. לטענותיה, שלפיהן המדובר בחברה שהייתה נטולת נכסים ודאי לעת סיום פעילותה, לא ניתן היה לתת אמון כלל (והתנהלותה בעניין הניסיון לפירוק החברה מרצון חרף חובה לעירייה, לא הוסיפה נופך של אמינות לטענותיה). ההימנעות המוחלטת מכל ניסיון כן להציג ראיות, בלא הסבר סביר, ודאי פועל בנסיבות המקרה כאן לחובתה (השוו: ע"א 55/89 קופל בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4) 595 (1990)). בנסיבות, די גם בכך להרמת המסך בכל אחת משתי העילות החלופיות שבסעיף 6(א) לחוק החברות.
18. יוער כי שתי סוגיות נוספות הדגימו את דרך הילוכה של בן שושן במקרה דנן, הנגועה בחוסר תום לב, ולימדו מדוע "נכון וצודק" ביתר שאת להרים את המסך. האחת, כי בן שושן, כאמור, הייתה מעורבת בהליכים המינהליים שנועדו להסיר את חבות הארנונה מעל דרך הנדלן, מה שלא הביא לכך שתדאג לתשלום הארנונה, שוודאי לא עוכב משפטית אגב ההליכים. שנית, התחוור בדיון ההוכחות, כפי שאישרה בחקירתה, כי אך לאחרונה נקטה מטעמיה הליכי פירוק מרצון של חברת דרך הנדלן, מהלך המחייב כעקרון הצהרה של החברה על כושר פרעון חובותיה (עיינו: סעיף 322 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983), כושר שוודאי אין לחברה שנכסיה הם זוג אופניים שנגנב ויש לה חוב ארנונה חלוט של 2.5 מיליון ₪ לעירייה. חוסר תום לב זה רק מעצים את הצורך בהרמת המסך (והשוו: עניין עובדיה הנ"ל).