36. לא זו אף זאת, גישה פרשנית שתגביל את תחולת סעיף 34א לנכסים מוחשיים בלבד עלולה להימצא אנכרוניסטית. מן המפורסמות שתאגידים רבים ומוּכּרים חובקים נכסים בעלי ערך כלכלי אדיר, שהם אינם בגדר נכסים מוחשיים, אלא הם ידע, תוכנות ופטנטים. כך בתחום ההיי-טק, כך בתחום הביו-טק וכך בתחום הפארמה.
הלכה היא עמנו וכוחה לא תש: "דיבור שבחיקוק הוא יצור החי בסביבתו הוא מקבל צביונו מהקשר הדברים ומכאן שיש לפרשו על פי המטרה שאותו חיקוק – הוא ולא אחר – בא לשרת ..." [בג"ץ 58/68 שליט נ' שר הפנים, פ"ד כג(2) 477, 513 (1970)]. עקרון פרשני זה מוצא את ביטויו בספרו של פרופ' אהרון ברק, שם נכתבו הדברים הבאים: "כאשר הנורמה המתפרשת היא דבר חקיקה, מטרתם של כללי הפרשנות היא להעניק לדבר החקיקה את המשמעות המגשימה בצורה הטובה ביותר את תכליתו" [ברק, פרשנות, בעמ' 143]. ובהמשך נכתב [שם, בעמ' 150]: "גיבושה של תכלית החקיקה נעשה תמיד בהווה. השופט שואל עצמו מהי תכלית החקיקה בשעת מתן הפירוש. אכן, הפרשן החקיקתי אינו מחוייב ליתן לדבר החקיקה את הפירוש שהיה נותן לו למחרת חקיקתו. הפרשן התכליתי חייב ליתן לדבר החקיקה את הפירוש שראוי ליתן לו בהווה. דבר החקיקה 'מדבר תמיד', והוא מדבר לפני החברה בהווה. הפרשן שואל שאלות שהמחוקק ההיסטורי לא שאל ושלעיתים כלל לא יכלו לעלות על דעתו". עקרון פרשני זה, המחייב את הפרשן להגיע לתוצאה עדכנית, לבל יוותר המשפט מאחור, כענף מיושן וחסר שימוש בחיי היום-יום, מוביל לתוצאה כי המונח "נכס" צריך לכלול בחובו גם רכיבים בלתי מוחשים, כדוגמת פטנט.
37. משנוכחנו כי לשונו של סעיף 34א מאפשרת הכללת הפטנט כ"נכס" וכי הדבר הולם את תכלית החקיקה של הסעיף, מתבקשת המסקנה שדין פטנט כדין נכס ואין מניעה מהחלת הוראת סעיף 34א לחוק המכר על ענייננו.
ברם, אליבא התובעים, חוק הפטנטים מהווה חוק מיוחד שגובר על הוראת סעיף 34א לחוק המכר שהוא דין כללי ועל כן נדחית תחולתו של האחרון.
דעתי שונה. אין חולק שהוראת חוק ספציפית גוברת על הוראת חוק כללית ( Lex specialis derogat generali) [ראו: אהרן ברק פרשנות במשפט - תורת הפרשנות הכללית 551 (1992); ע"פ 946/94 מדינת ישראל נ' עובד, פ"ד נח(6) 951, 959 (2004); ע"א 545/96 Sheridon Exim Ltd. נ' רשות הנמלים והרכבות, פ"ד נג(2) 289, 317 (1999)]. עם זאת, הוראת החוק הספציפית דכאן איננה חוק הפטנטים, אלא הוראת סעיף 34א לחוק המכר שנחקקה לאחר חקיקת חוק הפטנטים ונועדה להסדיר עסקאות מכר ייחודיות, בהן כאשר הנכס נמכר על ידי רשות [ראו גישה עיונית דומה באשר לסעיף 34 לחוק המכר – מיגל דויטש עוולות מסחריות וסודות מסחר 87 (תשס"ב)].
יתר על כן, בשונה מחוק זכויות יוצרים, חוק הפטנטים (על תיקוניו השונים) אינו מכיל הוראה בדבר רכישת פטנט על ידי צד שלישי בתמורה, בתום לב ובמסגרת מכר שנעשה על ידי רשות מוסמכת. מכאן, שאילו המחוקק ביקש להחריג את הוראת סעיף 34א לחוק מתחולה על חוק הפטנטים המכר או להנחיל הסדר מצומצם יותר, היה עושה כן. משלא נעשה הדבר, התוצאה היא שאין מניעה להחלת הוראת סעיף 34א לחוק המכר גם על מכר של פטנט על ידי רשות.