פסק דין
הרקע לתביעה
1. האם סעיף 34א לחוק המכר, התשכ"ח – 1968 חל גם על מכירת פטנט שבוצעה במסגרת הליכי חדלות פירעון של חברה ומכוח פסק דין של בית משפט?
שאלה נכבדה זו היא שניצבת בבסיס התביעה שלפניי, שעניינה בפטנט ישראלי מספר 151,107 אשר נרשם על אמצאה שפיתח תובע 2 בתחום הבידוד התרמי (להלן – פטנט 107).
לטענת התובעים, לאחרונה נודע להם כי נתבעות 3-1 מייצרות, משווקות ומוכרות בארץ ובחו"ל מוצרי בידוד שמפרים את פטנט 107. עוד התברר לתובעים כי פטנט ישראלי מספר 163,370 (להלן – פטנט 370) אשר מגן על האמצאה שבבסיס המוצרים המפרים, נרשם על שם חברה בשם פוליאון ברקאי תעשיות (1993) בע"מ (בפירוק). הבעלות בפטנט 370 הועברה לנתבעת 2 שרכשה את נכסי החברה שבפירוק מידי הנאמן ומכוח פסק דין של בית המשפט המחוזי בחיפה.
אליבא התובעים, כל הזכויות באמצאה שגלומה בפטנט 370 שייכות להם מכוח הדין. מכאן התביעה שלפניי בה עתרו התובעים, בין היתר, לסעד הצהרתי לפיו תועבר הבעלות בפטנט 370 לידיהם וכן למניעת המשך שיווק ומכירת המוצרים המפרים על ידי הנתבעות.
עיקר טענות התובעים
2. תובעת 1, י.ש.מ לבניין בע"מ (להלן – י.ש.מ) היא חברה פרטית שהוקמה בשנת 1988 על ידי תובע 2, מר רפאל חפץ (להלן – מר חפץ). מר חפץ הוא מנהל, דירקטור ובעל מחצית ממניות י.ש.מ יחד עם רעייתו. ביום 06.08.2002 הגיש מר חפץ בקשת פטנט ישראלית על אמצאה שפיתח בתחום הבידוד התרמי (להלן – האמצאה). ביום 22.05.2006 נרשמה אמצאתו של מר חפץ כפטנט ישראלי מספר 151,107.
3. פוליאון ברקאי תעשיות (1993) בע"מ (בפירוק) (להלן – פוליאון) היא חברה ותיקה אשר פעלה בתחום הבידוד. נתבע 4, מר גיל ינאי (להלן – מר ינאי) עבד באותה העת כמנהל הייצור והפיתוח הראשי של פוליאון. בשנת 1999 פנה מר חפץ לפוליאון לשם הצגת פטנט 107 והחלתו על מוצריה. פוליאון התעניינה בפטנט 107 ולצורך בדיקת התאמתו למוצריה, נחתם בין הצדדים הסכם "התחייבות לשמירת סודיות וזכויות" (להלן – הסכם הסודיות). במסגרת הסכם הסודיות התחייבה פוליאון, שלא לעשות כל שימוש במידע הסודי שהוצג לפניה בנוגע לאמצאה ויישומה שלא במסגרת התקשרות עם התובעים. הצדדים ערכו מספר פגישות, במהלכן חשף מר חפץ את כלל הידע שהיה ברשותו בנושא האמצאה ונעשו ניסיונות ליישום האמצאה במוצרי הבידוד של פוליאון. בחלוף כשלושה חודשים החליטה פוליאון שאיננה מעוניינת באמצאה ובישומה על מוצריה.
4. לתובעים התברר כי לא יאוחר משנת 2004, פוליאון, בניצוחו של מר ינאי, גזלה את האמצאה ואת הרעיונות של מר חפץ והחלה בייצור ושיווק המוצרים המפרים, אשר מגלמים בתוכם את האמצאה, ללא ידיעתם והסכמתם של התובעים. לתובעים אף התגלה שפוליאון רשמה על שמה בישראל את פטנט 370 אשר מגן על האמצאה שבבסיס המוצרים המפרים וכן רשמה פטנט מקביל באוסטרליה.
5. במהלך שנת 2012 נקלעה פוליאון לקשיים כלכליים וניתן צו לפירוקה. לאחר שניתן לפוליאון צו פירוק, רכשה נתבעת 1, תדביק בע"מ (להלן – תדביק) את פעילותה ונכסיה. רכישה זו נעשתה באמצעות נתבעת 3, צ.ל.פ. תעשיות בע"מ (להלן – צ.ל.פ) "חברה נכדה" של תדביק. לאחר הרכישה הוקמה נתבעת 2, צ.ל.פ פולינום בידוד בע"מ (להלן – פולינום) לצורך ניהול פעילותה ונכסיה של פוליאון. פולינום נמצאת בבעלותה המלאה של צ.ל.פ והיא חלק מקבוצת תדביק. החל משנת 2012 מייצרות ומשווקות נתבעות 3-1 את המוצרים המפרים בישראל ובמדינות רבות בעולם.
אין בכך שפוליאון נרכשה לאחר שניתן נגדה צו פירוק ובאישור בית המשפט, כדי להקנות הגנה כלשהי לנתבעים. מדובר באמצאה שנגזלה ממר חפץ. לפיכך, כל הזכויות בפטנט 370 ובפטנט שנרשם על שם פוליאון באוסטרליה, שייכות למר חפץ.
עיקר טענות הנתבעות
6. פטנט 370 נרכש בשנת 2012. הרכישה בוצעה בתנאי סעיף 34א לחוק המכר, התשמ"ח - 1968 (להלן – חוק המכר). בהתאם לעקרונות תקנת השוק, פטנט 370 נמכר לפולינום כשהוא נקי מכל זכות של צד שלישי, לרבות זכויות התובעים.
רכישת פטנט 370 במסגרת הליכי חדלות הפירעון היא מעשה עשוי, אשר מקים בפני התובעים מחסום דיוני ומחסום מהותי. התובעים לא טרחו להעלות טענותיהם כנגד פטנט 370 בזמן אמת, קרי בשנת 2004, עת נרשם פטנט 370 או במסגרת הליכי חדלות הפירעון בשנת 2012.
7. לגופם של דברים, התובעים אינם הבעלים של פטנט 370 ולא הייתה להם יד בפיתוחו. חרף ניסיון התובעים ליצור זהות בין פטנט 107 לפטנט 370, הרי שמדובר בשתי אמצאות שונות ונפרדות. פטנט 370 אינו עושה כל שימוש באמצאה של מר חפץ אלא מבוסס על ידע שפותח בפוליאון באופן בלעדי. מדובר במוצרים הבנויים בצורה שונה, פועלים באופן שונה ותכליתם שונה מהתכלית בבסיס פטנט 107. יתר על כן, במהלך שנת 2012, עת החלה פולינום לייצר את ה"מוצרים המפרים" פג תוקפו של פטנט 107. לפיכך, התובעים אינם רשאים להעלות כנגד פולינום טענות בעניין הפרת פטנט 107.
מר ינאי (שעבד בעבר בפוליאון כעובד שכיר) הגיש תצהיר בו פרט את הידוע לו בעניין הטענות המועלות בתביעה [במאמר מוסגר: מר ינאי הכחיש את הפרת הסכם הסודיות ואת השימוש באמצאה על ידי פוליאון]. בנסיבות אלה, וכפועל יוצא מהחלטה מוקדמת בישיבת קדם המשפט אשר התקיימה לפני המותב הקודם שדן בתביעה, נדחתה התביעה האישית כנגד מר ינאי.
8. לנוכח טענות הנתבעות לתחולת סעיף 34א לחוק המכר על הליכי רכישת נכסי פוליאון, לרבות פטנט 370, ועל מנת לחסוך השקעת משאבים יקרים שכרוכים בניהול הליך בענייני פטנטים, עתרו הצדדים במשותף לאישורו של הסדר דיוני לפיו יפוצל הדיון בתביעה, כך שבראש ובראשונה תוכרע הסוגיה המשפטית, והיא - האם עומדת לנתבעות טענות הגנה, מהותיות ודיוניות, מכוח רכישת פטנט 370 במסגרת הליכי חדלות הפירעון של פוליאון ובהתאם לסעיף 34א לחוק המכר.
9. בעקבות הגשת ההסדר הדיוני לאישור בית המשפט, ראיתי לנכון לקבוע ישיבת קדם משפט במעמד הצדדים לצורך ליבון כלל האפשרויות הדיוניות שעומדות על הפרק. בדיון הובהר על ידי הצדדים כי הם אינם חולקים על כך שרכישת פטנט 370 נעשתה במסגרת הליכי הפירוק של פוליאון בבית המשפט של חדלות פירעון, תוך שהתקיימו תנאי תום לב ותמורה מצד הרוכשים. בנסיבות אלה, ועל מנת להפחית את העלויות שכרוכות בבירור מלוא המחלוקת נשוא התביעה, ראיתי לנכון לאשר את ההסדר הדיוני, לפיו בראש ובראשונה תוכרע השאלה המשפטית, על יסוד טיעונים בכתב.
משמוצתה זכות הטיעון בכתב והצדדים השלימו את הגשת סיכומיהם, בשלה העת להכריע בסוגיות המשפטיות שבמחלוקת.
דיון והכרעה
10. תמציתה של המחלוקת שלפניי מתמקדת בשאלת תחולתו של סעיף 34א לחוק המכר על רכישת פטנט רשום של חברה בפירוק, מכוח פסק דין של בית משפט בו התנהלו הליכי הפירוק. סעיף 34א שכותרתו "מכירה על ידי רשות" קובע בזו הלשון:
"נמכר נכס על ידי בית משפט, לשכת הוצאה לפועל או רשות אחרת על פי דין, עוברת הבעלות לקונה נקיה מכל שעבוד, עיקול וזכות אחרת בנכס, חוץ מזכות שלפי תנאי המכירה אינה מתבטלת ומזכות שאינה משמשת ערובה לחיוב כספי"
11. אליבא הנתבעים, פסק הדין שניתן בע"א 6894/15 זלצר נ' אבירם (פורסם בנבו, 07.09.2017) (להלן – עניין זלצר) הכיר בקיומה של "תקנת שוק מחמירה" מכוחו של סעיף 34א לחוק המכר. תקנת שוק מחמירה איננה עוסקת ברכש נכס בשוק החופשי, אלא ברכש מידי רשות מוסמכת. הרציונאלים שעומדים מאחורי תקנת שוק מחמירה הם מתן תמריץ משמעותי לרוכשים מידי רשות להשתתף במכירה ללא כל חשש שלאחר מכן יידרשו לנהל הליכים משפטיים באשר לבעלות בנכס שזה עתה רכשו מידי הרשות המוסמכת. בהתקיים תנאיה של תקנת שוק מחמירה, קרי - רכישה בתום לב, בתמורה ומידי רשות מוסמכת, עוברת זכות הבעלות אל הרוכש כשהיא נקייה מזכויות קודמות.
לשיטת הנתבעים, צ.ל.פ רכשה את כלל נכסיה ופעילותה של פוליאון, לרבות הפטנט. עסקת הרכישה בוצעה בתנאי סעיף 34א לחוק המכר מידי הנאמן, באישורו של בית המשפט של חדלות פירעון וניתן לה תוקף של פסק דין. עסקת הרכישה בוצעה בתמורה מלאה, צ.ל.פ הייתה תמת לב ולא היה לה כל מידע על זכויות, לכאורה, של התובעים בפטנט. בנסיבות אלה, צ.ל.פ זכאית ליהנות מהגנת סעיף 34א לחוק המכר.
12. מנגד, לטענת התובעים, אין בהלכה שנקבעה בעניין זלצר כדי למנוע מהתובעים לדרוש את השבת הבעלות בפטנט 370. בעניין זלצר בחן בית המשפט את היתכנותה של "מעין תקנת שוק" בסעיף 34א לחוק המכר בנוגע למקרקעין והתייחס באמירות אגב גם למיטלטלין. אולם, פסק הדין לא עסק בפטנט רשום או בקניין רוחני. לפיכך, קביעותיו של בית המשפט העליון בעניין זלצר לעניין פרשנות סעיף 34א לחוק המכר, אינן רלבנטיות לענייננו, שעה שעסקינן בנכס של קניין רוחני. יתר על כן, הפרשנות שמעניקות הנתבעות לעניין זלצר סותרת פסיקה אחרת של בתי המשפט בנושא קניין רוחני ואף סותרת את האמור בחוק הפטנטים, התשכ"ז-1967 (להלן – חוק הפטנטים).
התובעים הוסיפו וטענו כי מרשם המקרקעין מהווה ראיה חותכת לתוכנו. בנסיבות אלה, בית המשפט בעניין זלצר נתן משקל למחדלה של הרשות האחראית על רישום הנכס ואפשר לתובע להיפרע מהמחדלים של הרשות. מנגד, מרשם הפטנטים מהווה אך ראיה לכאורה לזכויות הרשומות בו. הסתמכות על מרשם שאמינותו מוגבלת, אין בה כדי לאיין את זכויות הבעלים האמיתי. במקרה כזה לא חלה תקנת השוק ואין לרוכש הגנה. לפיכך, זכות הבעלים גוברת על זכותו של הקונה. לחיזוק טענתם, הפנו התובעים לפסיקה שקבעה כי תקנת השוק לפי סעיף 34 לחוק המכר חלה על "נכס נד". מאחר שפטנט אינו נכס נד, ממילא אין תחולה לתקנת השוק [ת"א (מחוזי ת"א) 39368-02-18 די.בי.אס. שרותי לווין (1998) בע"מ נ' נגה תקשורת (1995) בע"מ (פורסם בנבו, 23.2.2018)].
13. כאמור לעיל, שני הצדדים נדרשו לפסק הדין בעניין זלצר, שם ציין השופט נ' הנדל כי בספרות המשפטית הובעו שתי עמדות ביחס לתכליתו של סעיף 34א לחוק המכר:
האחת - גישתם של פרופ' יהושע ויסמן ופרופ' אוריאל פרוקצ'יה, לפיה סעיף 34א לחוק המכר הוא אח ורע לסעיפי תקנת השוק ביחס למיטלטלין ומקרקעין [יהושע ויסמן חוק המשכון, תשכ"ז-1967 332-337 (1974); אוריאל פרוקצ'יה דיני פשיטת רגל והחקיקה האזרחית בישראל 36-35, 116-115 (1984)].
השנייה - גישתו של פרופ' איל זמיר, שגורסת כי סעיף 34א לחוק המכר אינו קובע כלל תקנת שוק ביחס לשוק המכירות על ידי רשות, אלא עסקינן בהוראה שתכליתה להסדיר את מעמדם של הנושים שיש להם זכויות שמשמשות כערובה ביחס לממכר [איל זמיר חוק המכר, תשכ"ח-1968, פירוש לחוקי החוזים בעריכת ג. טדסקי 728-725 (1987) (להלן – זמיר, חוק המכר). להרחבה באשר למחלוקת מלומדים זו, ראו: עניין זלצר, פסקה 8 ; עופר שפירא, "טיהור נכסים במכירתם על ידי רשות על פי דין" הפרקליט מב 567, 568 (תשנ"ו) (להלן – שפירא, טיהור נכסים].
14. בהלכה שנקבעה בעניין זלצר אומצה הגישה שרואה בסעיף 34א לחוק המכר "מעין תקנת שוק". מפאת חשיבות הדברים לענייננו נביאם כלשונם:
"בית משפט זה טרם נכנס בעובי פירושו של סעיף 34א לחוק המכר – האם "מעין תקנת שוק" או סעיף המסדיר אך את העברת שעבודים החלים על נכס הנמכר בידי רשות לפדיון מן המכירה ... לגופה של תשובה, קיימים שלושה נתונים המבססים את ההכרעה לטובת העמדה הראשונה, לפיה סעיף 34א קובע תקנת שוק למכירה על ידי רשות.
הנתון הראשון הוא כי ראוי שתהיה תקנת שוק ביחס למכירה על ידי רשות. הסיבה המרכזית לכך היא הרצון לתת לרוכשים תמריץ להשתתף במכירות המתבצעות על ידי רשות, ולעודדם להציע מחיר הקרוב למחיר השוק של הנכסים. הרי אם לא תהיינה זכויות הרוכש בהוצאה לפועל מוגנות, יתבטא סיכון זה ברתיעה מפני רכישה במסגרת זו ובירידת ערך הנכסים הנמכרים על ידי הרשות.
[...]
הנתון השני ... תקנת שוק ראויה כשמדובר במכירה על ידי רשות: "ייחודה של המכירה על פי דין מצדיק להעניק לקונה הגנה מיוחדת על רכישתו, בדומה לזכויות העדיפות שמעניק סעיף 34 לחוק המכר ... ישנו, איפוא, צורך להעניק לקונה אותו בטחון שיש לרוכש בתנאי תקנת השוק" (זמיר, עמוד 736).
[...]
הנתון השלישי עניינו לשון סעיף 34א. דומני כי נוסח הסעיף מאפשר, ואולי אף תומך, בקריאת תקנת שוק לתוכו ..."
[עניין זלצר, פסקה 9; ההדגש במקור – א.ש]
בהמשך פסק הדין יצק בית המשפט העליון תוכן נוסף אל הוראת סעיף 34א, עת נקבע שקיומה של תקנת שוק לפי סעיף 34א לחוק המכר אינה תלויה רק ברכישת נכס מידי רשות, אלא אף בקיומם של תום ולב ושל תמורה:
"לא למותר להעיר כי גם "תקנת השוק" לפי סעיף 34א תלויה בתום ליבו של הרוכש, אף כי דרישה זו לא מופיעה בפירוש בלשון הסעיף ... כך גם לגבי ... התמורה, שהינה רכיב אינטגרלי מההסדר הקבוע בסעיפים 34א ו-34ב"
[עניין זלצר, פסקה 9].
15. סייפת סעיף 34א מונה שני חריגים: זכות שלפי תנאי המכירה אינה מתבטלת וזכות שאינה משמשת ערובה לחיוב כספי. בהקשר זה נקבע בעניין זלצר כי "כפי שהוסבר – לפי לשון הסעיף הבעלות עצמה כן עוברת לידי הרוכש, אלא שאין המדובר בבעלות נקיה לחלוטין. לאמור, בכלל הזכויות שאינן משמשות ערובה לחיוב כספי לא נכללת זכות הבעלות, שאכן עוברת בעת המכירה על ידי הרשות. אם כן, לא מדובר בתקנת שוק גורפת, המלבינה כל זכות ומטהרת כל כתם משפטי, כל עוד נעשה המכר בידי רשות הפועלת על פי דין. מצד שני, עיקר תקנת השוק – זכות הבעלות ושיעבודים שונים – אכן קבוע בלשון הסעיף (ויסמן, עמוד 334). דומה כי תוצאה כזו משיגה את המטרה של ניהול הליכי ההוצאה לפועל, למשל, באופן תקין ויעיל, תוך קבלת הצעות מחיר ריאלי יחסית על ידי הרוכשים הפוטנציאליים" [שם, פסקה 9].
הנה-כי-כן, בעניין זלצר נקבעה הלכה מחייבת, והיא שסעיף 34א לחוק המכר יוצר "מעין תקנת שוק" באשר לנכס (לרבות נכס מסוג מקרקעין) שנמכר על ידי רשות מוסמכת, בתום לב ובתמורה.