4. לתובעים התברר כי לא יאוחר משנת 2004, פוליאון, בניצוחו של מר ינאי, גזלה את האמצאה ואת הרעיונות של מר חפץ והחלה בייצור ושיווק המוצרים המפרים, אשר מגלמים בתוכם את האמצאה, ללא ידיעתם והסכמתם של התובעים. לתובעים אף התגלה שפוליאון רשמה על שמה בישראל את פטנט 370 אשר מגן על האמצאה שבבסיס המוצרים המפרים וכן רשמה פטנט מקביל באוסטרליה.
5. במהלך שנת 2012 נקלעה פוליאון לקשיים כלכליים וניתן צו לפירוקה. לאחר שניתן לפוליאון צו פירוק, רכשה נתבעת 1, תדביק בע"מ (להלן – תדביק) את פעילותה ונכסיה. רכישה זו נעשתה באמצעות נתבעת 3, צ.ל.פ. תעשיות בע"מ (להלן – צ.ל.פ) "חברה נכדה" של תדביק. לאחר הרכישה הוקמה נתבעת 2, צ.ל.פ פולינום בידוד בע"מ (להלן – פולינום) לצורך ניהול פעילותה ונכסיה של פוליאון. פולינום נמצאת בבעלותה המלאה של צ.ל.פ והיא חלק מקבוצת תדביק. החל משנת 2012 מייצרות ומשווקות נתבעות 3-1 את המוצרים המפרים בישראל ובמדינות רבות בעולם.
אין בכך שפוליאון נרכשה לאחר שניתן נגדה צו פירוק ובאישור בית המשפט, כדי להקנות הגנה כלשהי לנתבעים. מדובר באמצאה שנגזלה ממר חפץ. לפיכך, כל הזכויות בפטנט 370 ובפטנט שנרשם על שם פוליאון באוסטרליה, שייכות למר חפץ.
עיקר טענות הנתבעות
6. פטנט 370 נרכש בשנת 2012. הרכישה בוצעה בתנאי סעיף 34א לחוק המכר, התשמ"ח - 1968 (להלן – חוק המכר). בהתאם לעקרונות תקנת השוק, פטנט 370 נמכר לפולינום כשהוא נקי מכל זכות של צד שלישי, לרבות זכויות התובעים.
רכישת פטנט 370 במסגרת הליכי חדלות הפירעון היא מעשה עשוי, אשר מקים בפני התובעים מחסום דיוני ומחסום מהותי. התובעים לא טרחו להעלות טענותיהם כנגד פטנט 370 בזמן אמת, קרי בשנת 2004, עת נרשם פטנט 370 או במסגרת הליכי חדלות הפירעון בשנת 2012.
7. לגופם של דברים, התובעים אינם הבעלים של פטנט 370 ולא הייתה להם יד בפיתוחו. חרף ניסיון התובעים ליצור זהות בין פטנט 107 לפטנט 370, הרי שמדובר בשתי אמצאות שונות ונפרדות. פטנט 370 אינו עושה כל שימוש באמצאה של מר חפץ אלא מבוסס על ידע שפותח בפוליאון באופן בלעדי. מדובר במוצרים הבנויים בצורה שונה, פועלים באופן שונה ותכליתם שונה מהתכלית בבסיס פטנט 107. יתר על כן, במהלך שנת 2012, עת החלה פולינום לייצר את ה"מוצרים המפרים" פג תוקפו של פטנט 107. לפיכך, התובעים אינם רשאים להעלות כנגד פולינום טענות בעניין הפרת פטנט 107.
מר ינאי (שעבד בעבר בפוליאון כעובד שכיר) הגיש תצהיר בו פרט את הידוע לו בעניין הטענות המועלות בתביעה [במאמר מוסגר: מר ינאי הכחיש את הפרת הסכם הסודיות ואת השימוש באמצאה על ידי פוליאון]. בנסיבות אלה, וכפועל יוצא מהחלטה מוקדמת בישיבת קדם המשפט אשר התקיימה לפני המותב הקודם שדן בתביעה, נדחתה התביעה האישית כנגד מר ינאי.