16. יישום הלכת זלצר על המקרה שלפניי מוביל לתחולת סעיף 34א לחוק המכר על עסקת הרכישה מכוחה רכשה צ.ל.פ. את נכסיה של פוליאון, לרבות פטנט 370.
כעולה מסעיף 8 ומנספחים 8 ו- 9 לכתב התביעה המתוקן, במהלך שנת 2012 נקלעה פוליאון לקשיים כלכליים והגישה בקשה להקפאת הליכים לבית המשפט המחוזי בחיפה [פר"ק (מחוזי-חי') 24189-05-12 פוליאון ברקאי תעשיות (1993) בע"מ נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ]. במסגרת הליכי חדלות הפירעון ניתן צו הקפאת הליכים ומונה לפוליאון נאמן.
הנאמן, אשר פעל למימוש נכסיה של פוליאון, פרסם הזמנה לרוכשים פוטנציאליים להציע הצעות לרכישת פעילות ונכסי פוליאון, לרבות פטנט 370. כמתחייב מהדין, ההליך התנהל באופן פומבי ותחת פיקוח בית משפט של חדלות פירעון.
בין ההצעות שהוגשו לנאמן הייתה הצעתה של צ.ל.פ לרכישת נכסיה ופעילותה של פוליאון. לאחר שקיים הליך התמחרות, קבע הנאמן כי הצעתה של צ.ל.פ היא ההצעה הזוכה. בסמוך לאחר מכן נחתם עם צ.ל.פ הסכם רכישה במסגרתו שילמה לנאמן כעשרה מיליון ₪ בגין רכישת מרבית נכסיה ופעילותה של פוליאון, לרבות פטנט 370 והפעילות שבוצעה מכוחו (להלן – עסקת הרכישה; הסכם הרכישה צורף כנספח 3 לכתב ההגנה). הואיל ותדביק היא חברה ציבורית הוגשו מספר דיווחים מיידים לרשות ניירות ערך ולבורסה לניירות ערך בתל-אביב, באשר לעסקת הרכישה [נספח 9 לכתב התביעה המתוקן].
עסקת הרכישה אושרה ביום 06.06.2012 על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה, השופט ע' זרנקין. ביום 27.06.2012 ניתן אישור לעסקת הרכישה מצד הממונה על ההגבלים העסקיים לפי סעיף 20(ב) לחוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח-1988 (כיום, חוק התחרות הכלכלית). ביום 02.09.2012 נחתמה פסיקתא על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה. וכך נקבע בסעיף 1 לפסיקתא:
"הממכר נרכש ע"י צלפ ו/או צלפ פולינום ... כשהוא נקי מכל חוב, שיעבוד, עיקול, או זכות צד ג' כלשהי, למעט זכות שלפי תנאי ההסכם אינה מתבטלת וזכות שאינה משמשת ערובה לחיוב כספי, בהתאם לסעיף 34א' לחוק המכר, תשכ"ח-1968."
[פסיקתא מתוקנת מיום 20.07.2013 צורפה כנספח 8 לכתב התביעה המתוקן. כעולה מהפסיקתא המתוקנת, היא זהה לזו שנחתמה ביום 02.09.2012, זולת מספרי ה-ח.פ. של החברות הרוכשות, שנרשמו בפסיקתא המקורית באופן שגוי מחמת טעות. הפסיקתא מיום 02.09.2012 נושאת חותמת בית המשפט, צורפה כנספח 5 לכתב ההגנה]
17. על פי ההסדר הדיוני אליו הגיעו הצדדים ובהתאם להסכמה הנוספת בדיון שנערך לפניי, הצדדים אינם חולקים על כך שעסקת הרכישה נעשתה במסגרת הליכי חדלות פירעון של פוליאון, תוך שהתקיימו תנאי תום לב ותמורה [פר' עמ' 6, ש' 10-9].
הואיל ועסקת הרכישה התקיימה תחת חסות בית משפט של חדלות פירעון ונערכה על ידי הנאמן הרי שמתקיימים תנאיו הפורמליים של סעיף 34א לחוק המכר. יתר על כן, הנתבעות רכשו את פטנט 370 בתום לב ותוך תשלום תמורה, אף שדרישות אלה אינן מנויות בנוסחו הכתוב של סעיף 34א לחוק המכר [ראו: בג"ץ 2274/99 שפיר נ' בית הדין הרבני האזורי רחובות, פ"ד נו(1) 673, 714 (2001); שפירא, טיהור נכסים, בעמ' 583]
העולה מן האמור לעיל הוא שעל פניו מתקיימים תנאיו של סעיף 34א לחוק המכר, כפי שפורשו בהלכה בעניין זלצר. תוצאה זו מתיישבת עם הערכים שעומדים מאחורי החלת תקנת השוק בעסקת מכר על ידי רשות, קרי - הרצון להעניק לרוכשים תמריץ ובטחון להשתתף במכירות המתבצעות על ידי רשות; עידוד המסחר בנכסים בהליכים שחסות הרשות פרוסה עליהם; שמירה על האפקטיביות העומדת מאחורי מכירה על ידי רשות.
אולם, בכך לא סגי.
כפי שנוכחנו, סעיף 34א לחוק המכר אינו מגדיר מהו "נכס". בניגוד לנוסחו של סעיף 34 לחוק המכר, אין הוא כולל התניה לפיה הנכס יהא מסוג "נכס נד". מכאן ולנוכח נסיבות העניין שלפניי, נשאלת השאלה האם ניתן להחיל את תקנת השוק הקבועה בסעיף 34א לחוק המכר על מכירה של זכויות קנין רוחני, כדוגמת פטנט?
18. סעיף 4(א) לחוק המכר קובע כי הוראותיו יחולו על מכר של מיטלטלין, ובשינויים המחויבים, גם על מכר של מקרקעין וזכויות. עם זאת, סעיף 4(ב) לחוק המכר מסייג תחולה זו ומוסיף כי "הוראות חוק זה יחולו כשאין בדין אחר הוראות מיוחדות לענין הנדון...". מכאן תמצית טענתם של התובעים להסגת הוראת סעיף 34א לחוק המכר מפני דיני הקניין הרוחני בכלל, ודיני הפטנטים בפרט.
בהקשר זה ביקשו התובעים להסתמך על פסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 4630/06 שפר נ' תרבות לעם (1995) בע"מ (פורסם בנבו, 8.7.2012) (להלן – עניין שפר). באותו עניין עמד השופט (כתוארו דאז) ח' מלצר על מהותה של תקנת השוק:
"תקנת השוק" מגלמת את הפיתרון שמצא המחוקק הישראלי לדילמה הסבוכה ורבת הפנים של דרך ההתמודדות עם הקונפליקט שבין רוכש נכס בתום לב לבין אדם שמכירת הנכס פוגעת בזכויותיו לגבי הממכר (ראו: איל זמיר חוק המכר, תשכ"ח-1968 690-679 (1987) (להלן: זמיר: חוק המכר). היא מעניקה עדיפות לביטחון המסחר על-פני הגנת זכויות הקניין, וזאת בהתקיים התנאים המנויים בסעיף ...
"תקנת השוק" עניינה איננו במכר של זכויות היוצרים עצמן, שכן אלו אינן משום "נכס נד", אלא יכולה לסייע בשאלת תוצאתה של רכישה של עותק מיצירה המוגנת בזכות היוצרים. פועלה של תקנת השוק הוא שהקונה, העומד בתנאי סעיף 34 לחוק המכר רוכש לא רק הגנה מפני תביעתו של בעל הזכות המקורי, אלא זכות קניין מלאה בנכס, שהיא נקיה "מכל שעבוד, עיקול וזכות אחרת" (ראו: זמיר, 713). שאלה נפרדת (שנדון בה בהמשך) היא האם אותה "זכות אחרת" כוללת אף זכויות קניין רוחני (עיינו: זמיר: חוק המכר 714)".
[עניין שפר, פסקה 39]
19. השאלה האם תקנת השוק שקבועה בסעיף 34 לחוק המכר חלה על קניין רוחני טרם הוכרעה באופן ברור בפסיקה ובספרות. מורכבות הדברים עלתה בעניין שפר, בהתייחס ליחס שבין זכות יוצרים לבין תקנת השוק:
"חילוקי דעות בעניין זה נתגלעו הן בפסיקה הן בספרות. כך לדוגמה, גרס כב' השופט א' שטרוזמן בת"א (מחוזיים ת"א) 14797/94 Polygram International Music B.V. נ' דרורי (לא פורסם, 16.3.95) כי חוק זכויות יוצרים הוא חוק מיוחד הגובר על תקנת השוק, והוא מקנה לבעל הזכויות את זכות הבעלות בנכסים המפרים. כב' השופט ד"ר ע' בנימיני (שהוא שנתן אף את פסק הדין, מושא הערעור כאן) הבהיר בת"א 1476/96 Microsoft Corporation נ' אפקלר שיווק מחשבים (1987) בע"מ (פ"מ תשס"ד (1) 636) כי הזכות של בעל זכות הקנין הרוחני, למנוע את השימוש או השיווק של מוצר מפר (ככל שמקור המוצר איננו בו עצמו) היא "מוחלטת ונגזרת מזכות הבלעדיות המונופוליסטית המוענקת לו בחוק" (שם, בעמ' 667). עמדה שונה, שלפיה קיימת תחולה לתקנת השוק, השמיעו כב' סגן הנשיא, השופט י' זפט, בהחלטת הביניים בתיק זה (בת"א (מח' –ת"א) 2267/00 מתאריך 2.11.00), וכב' סגן הנשיא, השופט י' צור בת"א (שלום-י"ם) 11080/03 חברת Click נ' רו-דן אופנה בע"מ (לא פורסם, 6.10.05)). אף בספרות המשפטית נחלקו הדעות: המלומד טוני גרינמן גורס כי תקנת השוק נוצרה כדי להסדיר את המסחר בנכסים שאינם נושאים זכות של קניין רוחני, אלא הסדרת המסחר בנכסים הנושאים פגם בזכותו של המוכר בנכס עצמו. ביסוס לכך הוא מוצא בעובדה שיצרן פיראטי יכול ליצור מאות או אלפי עותקים פיראטיים של יצירה מוגנת ולהכניס אותם לצינורות השיווק הרגילים, אז עולה החשש כי בעל זכות היוצרים לא יוכל לאכוף את זכותו כלפי רוכשי העותקים הללו (ראו: גרינמן זכויות יוצרים 591-592). פרופ' מיגל דויטש, סבור מנגד כי אין קושי להחיל את יסודות תקנת השוק במיטלטלין גם על נכס מוחשי, המפר קניין רוחני. לגישתו, סעיף 7 לחוק זכויות יוצרים לא נועד למנוע את תחולת תקנת השוק ואין הצדקה להעצים את זכותו של בעל הקניין הרוחני בנכס המוחשי – מעבר לזכות רגילה של בעל קניין מוחשי (ראו: מיגל דויטש, קניין, כרך ד', 207-206 (בורסי, 2007); מיגל דויטש עוולות מסחריות וסודות מסחר 85-86 (נבו הוצאה לאור, 2002)). דעה דומה משמיעה גם המלומדת שרה פרזנטי, הגורסת כי אין למעשה סתירה בין הוראות החוק השונות: לשיטתה סעיף 7 לחוק זכויות יוצרים מתמצה בקביעת זכות הבעלות הראשונית בעותקים המפרים, אך אין משמעו שאין מי שיוכל לגבור על זכותו של הבעלים המקורי. היא מטעימה כי כל מסקנה אחרת תוביל לתוצאה "אבסורדית", לשיטתה, שלפיה יוכלו הבעלים להוציא את העותקים המפרים מכל צרכן פרטי שקנה את העותקים ..."
[עניין שפר, פסקה 42]
20. בסופו של יום, הוכרה בעניין שפר תחולה חלקית ומצומצמת של תקנת השוק - על רכישה של מילונים אשר מוגנים בזכויות יוצרים, באופן ש"רוכש הקצה" לא נדרש להשיבם. אולם, מאידך נקבע כי חל איסור לבצע פעילות מסחרית במילונים אלה וכי תקנת השוק לא תחול על פעילות שכזו [עניין שפר, פסקאות 47-45]. תוצאה זו לכאורה אינה תומכת בעמדתן של הנתבעות, אשר מבקשות להיבנות מקיומה של תקנת השוק שתאפשר להן לעשות שימוש מסחרי בפטנט 370.
ברם, את ההלכה שנקבעה בעניין שפר יש לאבחן מענייננו בשני נושאים מהותיים.
הראשון – קיומו של דבר חקיקה ספציפי אשר קבע הסדר ייחודי בעניין זכות יוצרים [להרחבה, ראו: ארז שחם ונועם שר "כלל הערבוב: הכרעה בתחרות בין בעל זכות קניין רוחני שזכותה עורבבה במוצר לבין רוכש מוצר" משפט ועסקים ט 113, 132 (2008) (להלן – שחם ושר)]. כך, סעיף 60(ג) לחוק זכויות יוצרים, התשס"ח-2007 (להלן – חוק זכויות יוצרים) דוחה מפורשות את תחולת תקנת השוק על שימוש מסחרי בעותקים מפרים:
"60. (א) בסיום הדיון בתובענה על הפרת זכות יוצרים, רשאי בית המשפט להורות על –
(1) השמדת עותקים מפרים או עשיית כל פעולה אחרת בהם;
(2) העברת הבעלות בעותקים המפרים לידי התובע, אם ביקש זאת, ורשאי בית המשפט, אם מצא כי התובע עשוי לעשות שימוש בעותקים המפרים, לחייבו בתשלום, כפי שיקבע.
[...]
(ג) הוראות סעיף קטן (א) יחולו גם לעניין עותק מפר המצוי בידי אדם שלא הפר בעצמו את זכות היוצרים, והכל בכפוף להוראות סעיף 34 לחוק המכר, התשכ"ח-1968, ואולם אם הוראות הסעיף האמור חלות עליו, לא ישתמש אותו אדם בעותק המפר לשם מסחר בו"
השני – הנסיבות בעניין שפר עסקו בתקנת שוק "רגילה", כפי שזו מוסדרת בסעיף 34 לחוק המכר. מאידך, בענייננו מכירת פטנט 370 נעשתה במסגרת הליכי חדלות פירעון של פוליאון, תחת חסותו של בית המשפט של פירוק.
21. העולה מן האמור לעיל הוא שאין בהלכה שנפסקה בעניין שפר כדי לשלול את טענת הנתבעות לתחולת הוראת סעיף 34א על מכירת פטנט 370 בעסקת הרכישה, הן מאחר שבחוק הפטנטים אין הוראה מקבילה לזו של סעיף 60(ג) לחוק זכויות יוצרים והן מאחר שעסקינן בנסיבות בהן המכר מתבצע על יד רשות.
נראה אפוא, שהפתרון לשאלת תחולתו של סעיף 34א לחוק המכר על דיני הפטנטים כרוך בהכרעה מהו הדין שיש להעדיף – האם את דיני חדלות פירעון, שיגנו על הרוכש מידי הרשות, או שמא את דיני הפטנטים שיגנו על בעל האמצאה?
22. בהקשר זה הדגישו התובעים שהתביעה דנן עוסקת בשאלות של הפרת פטנט ובעלות בפטנט אשר נגזל מהם במרמה ותוך הפרת התחייבות. אף שפטנט 370 נרכש במסגרת הליך חדלות פירעון, מעצם היותו פטנט – נכס קנין רוחני ייחודי ולא מיטלטלין או מקרקעין, "המגרש" להסדרת המחלוקת מצוי בדיני הפטנטים. מכאן שהדין החל בענייננו הוא חוק הפטנטים. כך, חוק הפטנטים הוא חוק ספציפי אשר דיני חדלות פירעון נסוגים מפניו. הוראות חוק הפטנטים אשר קובעות כללים לבחינת שאלת תוקף הפטנט לכל אורך חייו, משקפות ומעגנות עיקרון בסיסי בדיני הפטנטים, לפיו זהותו של הממציא היא מהותית לעצם קיומה של האמצאה ומתן הפטנט עבורה. רק הממציא האמתי של אמצאה, שתרם לחברה, זכאי שיינתן לו פטנט עבור אמצאתו, והפטנט יונק את קיומו מזהותו של הממציא. כך, פטנט שנרשם על ידי מי שאינו הממציא, אינו תקף ודינו ביטול. הזכות להעלות את טענת הבטלות מחמת זו שמבקש הפטנט אינו הממציא או מי שבא מכוחו, אינה מתיישנת וניתן להעלותה בכל עת ועל ידי כל אדם. מכאן, שאין תוקף לעקרונות של וודאות וסופיות הדיון מכוח דיני חדלות פירעון והם אינם רלבנטיים כאשר מדובר בפטנט רשום.
23. זאת ועוד, סעיף 37 לחוק הפטנטים קובע כי פטנט הוא נכס על תנאי. מכאן שפנקס הפטנטים מהווה רק ראיה לכאורה לנכונות הזכויות הרשומות בו. בפסיקה נקבע כי הבעלות האמתית בפטנט מבטאת את האינטרס הציבורי ליתן תמריץ למי שבאמת המציא את האמצאה ותרם לחברה ולא למי שלא תרם מאומה ובכל זאת נרשם שלא כדין בפנקס הפטנטים כבעל הפטנט. לכן לכל אדם נתונה הזכות במשך כל חיי הפטנט לטעון כי הוא הממציא והבעלים האמתי של הפטנט ולבקש להעביר את הפטנט לבעלותו. התובעים, השוו את רכישת הפטנט לרכישת "חתול בשק", קרי רכישה בסיכון. לפיכך, העובדה שגוף רכש פטנט במסגרת הליכי פירוק ממי שנחזה להיות בעליו האמתיים אך הוא אינו כזה, אינה משנה את אופיו של הנכס כנכס על תנאי. רכישה שכזו לא יכולה להקנות לרוכש חסינות מפני הוראות חוק הפטנטים, המתירים כאמור לערער על נכונות הרישום והבעלות בכל עת. העובדה שהפטנט נמכר על ידי רשות של המדינה במסגרת הליך חדלות פירעון אינה יכולה להיות ערובה לכשירות האמצאה לרישום או לנכונות הבעלות הרשומה בפנקס הפטנטים ולהכשיר רישום פגום בניגוד להוראות החוק.
24. מנגד, לטענת הנתבעים, הדין החל במקרה דנן הוא דיני חדלות פירעון. לכך שלוש סיבות עיקריות:
ראשית, בעניין זלצר קבע בית המשפט העליון מעין תקנת שוק אשר נועדה להגן על רוכשים בהליכי חדלות פירעון ולהבטיח להם הגנה קשיחה מפני תביעות עתידיות.
שנית, חוק הפטנטים אינו קובע הסדר ספציפי למכר פטנט בתנאי תקנת השוק, במסגרת הליכי חדלות פירעון.
שלישית, דיני חדלות פירעון נהנים ממעמד מיוחד בשיטתנו המשפטית. בשלב בו מתחילים הליכי חדלות פירעון, נדחית תחולתם של כל הדינים האחרים. כך, בעת שמתחילים הליכי חדלות פירעון, מכונסים כל ההליכים כנגד הגוף חדל הפירעון אל בית המשפט של חדלות פירעון. הטעם לכך הוא שבית המשפט של חדלות פירעון הוא בית המשפט היחיד שמוסמך לדון בכל ההיבטים של הגוף חדל הפירעון. משמעותם של דברים היא כי כל הליך הנוגע לגוף חדל הפירעון, ללא תלות בסוגו, היקפו ומורכבותו אינו יכול להתנהל אלא בבית המשפט של חדלות פירעון או באישורו. גם לאחר הגעה להסדר כלשהו המסיים את פרק חדלות הפירעון, ממשיכים דיני חדלות הפירעון לחול על ביצוע ההסדר. נושים או תובעים שמעוניינים להעלות טענות הנוגעות להליכי חדלות הפירעון נדרשים לעשות זאת במסגרת הליכי חדלות הפירעון.
במקרה דנן, פטנט 370 נרכש על יד הנתבעים בתנאי סעיף 34א לחוק המכר. עסקת הרכישה בוצעה במסגרת הליכי חדלות פירעון של פוליאון ואושרה בפסק דין של בית המשפט של פירוק. הנתבעים היו תמי לב ושילמו תמורה מלאה. מכאן שתקיפת עסקת הרכישה צריכה להתבצע בבית המשפט של חדלות הפירעון ותחת מאטריית דיני חדלות פירעון.