בהינתן שהתובעים לא פנו אל בית המשפט של פירוק, לא בזמן אמת ואף לא בדיעבד, הרי שהם מנועים מלנהל לפניי את התביעה דנן, בטענה כי הנתבעות גזלו את קניינם והם אלה שזכאים לקבל לידיהם את פטנט 370, חלף פסק הדין שניתן על ידי הערכאה המוסמכת והבקיאה בעניין.
45. לטענת התובעים יש באפשרותם להתנגד לרישומו של פטנט 370 בפנקס הפטנטים אף מכוח סעיף 73ב לחוק הפטנטים, אשר גובר על הוראות חוק ההתיישנות. אף טענה זו של התובעים איננה יכולה להתקבל משני טעמים עיקריים:
ראשית, התובעים לא הגישו בקשה לביטולו של פטנט 370 כאמור בסעיף 73ב לחוק הפטנטים ואף לא עתרו לקבלת סעד זה במסגרת כתב התביעה המתוקן [למהות העילה וההליך באשר לתביעת ביטול פטנט, ראו: ע"א 665/84 סאנופי בע"מ נ' אוניפארם בע"מ, פ"ד מא(4) 729, 736 (1987); עש"א (מינהליים י-ם) 645-06-13 אוניפארם בע"מ נ' Lilly Icos פסקה 56 (פורסם בנבו, 26.01.2014); דפנה לוינסון-זמיר "שיקולים כלכליים בהגנה על אמצאות" משפטים יט 143, 160 (1989)].
שנית, הסעיף מאפשר לכל אדם שאינו בעל הפטנט להגיש בקשה לביטולו. לטענת התובעים הם הבעלים של פטנט 370 וזכאים לקבלו לידיהם. לפיכך, ההסתמכות על הוראת סעיף 73ב לחוק הפטנטים עומדת בסתירה לקו הטיעון המרכזי בכתב התביעה המתוקן ולכן איננה חלה בעניינם של התובעים.
46. בנסיבות אלה, לאחר שכבר ניתנה לתובעים הזדמנות אחת לתיקון כתב התביעה, אני סבור כי הדרך הראויה בשלב זה היא להורות על סילוקה על הסף של התביעה, בכדי להקטין את עלויות ההתדיינות ולאפשר לתובעים לשקול בכובד ראש את האופן בו ימשיכו לנהל את ההליכים, אם בכלל.
47. סוף דבר – טענות הנתבעות מתקבלות באופן הבא:
אני קובע שהבעלות בפטנט 370 עברה לנתבעות כשהיא נקיה מכל שעבוד, עיקול וזכות אחרת בו, מכוח סעיף 34א לחוק המכר, התשכ"ח-1968.
טענות התובעים בכתב התביעה באשר לזכותם בפטנט 370 וכן טענותיהם באשר למוצרים שמיוצרים מכוחו של פטנט 370 – נידחות. כך גם נידחות טענות התובעים שעניינן הפרת פטנט 370.
לנוכח דחיית עיקרן של הטענות והעילות שבכתב התביעה המתוקן, התוצאה היא שמרביתה המכרעת של התביעה נותרה ככלי ריק מתוכן, דבר שמחייב עריכת רביזיה משמעותית בתביעה. לעת הזו, הכתב אינו מראה יותר על עילת תביעה (זאת עוד מעבר לשאלה הנכבדה של זהות הערכאה בה יש לברר את טענות התובעים). בנסיבות אלה ובהסתמך על עמדתם המשותפת של הצדדים שביקשה לחסוך במשאבים ולצמצם את עלויות בהליך דנן, אני רואה לנכון למחוק את יתרת התביעה מכוח סמכותי לפי תקנות 144, 143(8) ו – 100(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.
לנוכח התוצאה אליה הגעתי, אך גם בהתחשב בהסדר הדיוני שחסך משאבים דיוניים רבים כמו גם בייחודיות הסוגיה שעמדה במחלוקת אני מחייב את התובעים בשכר טרחת באי כוחן של הנתבעות, על הצד הנמוך, בסך 15,000 ₪ לתשלום בתוך 45 ימים מהיום.
ניתן היום, כ"ה ניסן תשע"ט, 30 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.
אורן שוורץ