12. מנגד, לטענת התובעים, אין בהלכה שנקבעה בעניין זלצר כדי למנוע מהתובעים לדרוש את השבת הבעלות בפטנט 370. בעניין זלצר בחן בית המשפט את היתכנותה של "מעין תקנת שוק" בסעיף 34א לחוק המכר בנוגע למקרקעין והתייחס באמירות אגב גם למיטלטלין. אולם, פסק הדין לא עסק בפטנט רשום או בקניין רוחני. לפיכך, קביעותיו של בית המשפט העליון בעניין זלצר לעניין פרשנות סעיף 34א לחוק המכר, אינן רלבנטיות לענייננו, שעה שעסקינן בנכס של קניין רוחני. יתר על כן, הפרשנות שמעניקות הנתבעות לעניין זלצר סותרת פסיקה אחרת של בתי המשפט בנושא קניין רוחני ואף סותרת את האמור בחוק הפטנטים, התשכ"ז-1967 (להלן – חוק הפטנטים).
התובעים הוסיפו וטענו כי מרשם המקרקעין מהווה ראיה חותכת לתוכנו. בנסיבות אלה, בית המשפט בעניין זלצר נתן משקל למחדלה של הרשות האחראית על רישום הנכס ואפשר לתובע להיפרע מהמחדלים של הרשות. מנגד, מרשם הפטנטים מהווה אך ראיה לכאורה לזכויות הרשומות בו. הסתמכות על מרשם שאמינותו מוגבלת, אין בה כדי לאיין את זכויות הבעלים האמיתי. במקרה כזה לא חלה תקנת השוק ואין לרוכש הגנה. לפיכך, זכות הבעלים גוברת על זכותו של הקונה. לחיזוק טענתם, הפנו התובעים לפסיקה שקבעה כי תקנת השוק לפי סעיף 34 לחוק המכר חלה על "נכס נד". מאחר שפטנט אינו נכס נד, ממילא אין תחולה לתקנת השוק [ת"א (מחוזי ת"א) 39368-02-18 די.בי.אס. שרותי לווין (1998) בע"מ נ' נגה תקשורת (1995) בע"מ (פורסם בנבו, 23.2.2018)].
13. כאמור לעיל, שני הצדדים נדרשו לפסק הדין בעניין זלצר, שם ציין השופט נ' הנדל כי בספרות המשפטית הובעו שתי עמדות ביחס לתכליתו של סעיף 34א לחוק המכר:
האחת - גישתם של פרופ' יהושע ויסמן ופרופ' אוריאל פרוקצ'יה, לפיה סעיף 34א לחוק המכר הוא אח ורע לסעיפי תקנת השוק ביחס למיטלטלין ומקרקעין [יהושע ויסמן חוק המשכון, תשכ"ז-1967 332-337 (1974); אוריאל פרוקצ'יה דיני פשיטת רגל והחקיקה האזרחית בישראל 36-35, 116-115 (1984)].
השנייה - גישתו של פרופ' איל זמיר, שגורסת כי סעיף 34א לחוק המכר אינו קובע כלל תקנת שוק ביחס לשוק המכירות על ידי רשות, אלא עסקינן בהוראה שתכליתה להסדיר את מעמדם של הנושים שיש להם זכויות שמשמשות כערובה ביחס לממכר [איל זמיר חוק המכר, תשכ"ח-1968, פירוש לחוקי החוזים בעריכת ג. טדסקי 728-725 (1987) (להלן – זמיר, חוק המכר). להרחבה באשר למחלוקת מלומדים זו, ראו: עניין זלצר, פסקה 8 ; עופר שפירא, "טיהור נכסים במכירתם על ידי רשות על פי דין" הפרקליט מב 567, 568 (תשנ"ו) (להלן – שפירא, טיהור נכסים].