יחד עם זאת, לא כל שימוש במשאבי החברה על-ידי נושא משרה מביא בהכרח למסקנה לפיה נושא המשרה עשה שימוש בהזדמנות עסקית "של החברה". ייתכנו מצבים בהם נעשה שימוש אסור במשאבי החברה, שאינו מצדיק את המסקנה לפיה מדובר בהזדמנות עסקית של החברה (והסעד ביחס לשימוש האסור במשאבי החברה יהיה סעד אחר). רק שימוש במשאבים רבים של החברה, שהוא הכרחי לצורך ניצול ההזדמנות העסקית, יביא למסקנה לפיה ההזדמנות היא של החברה. לכן, כדי לבחון את השאלה האם מדובר בהזדמנות של החברה, יש מקום לבחון את היקף השימוש שנעשה במשאבי החברה ובעיקר את השאלה האם לאור ההזדקקות למשאבי החברה ניתן לקבוע כי מדובר בהזדמנות עסקית שלה, שנושא המשרה בחברה לא יכול היה לדעת אודותיה ולנצלה אלמלא היותו נושא משרה בה.
24. לחברה יש משאבים מסוגים שונים. שימוש אפשרי אחד במשאבי החברה הוא שימוש בנכסים מוחשיים שלה, כגון שימוש בכספיה או במכונות שלה. זה היה המצב למשל בפסק-הדין שניתן במדינת דלאוור בארצות-הברית בעניין Guth v. Loft, 5 A.2d 503 (Del. 1939) (להלן: "עניין Guth"), בו השתמש נושא המשרה באשראי של החברה ובמעבדות שלה. כאשר נושא המשרה עושה שימוש במשאבים כאלה כדי לקדם הזדמנות עסקית, הדבר מחזק את המסקנה כי ההזדמנות העסקית היתה "של החברה" ולא של נושא המשרה.
אולם, נושא המשרה עשוי לעשות גם שימוש בנכסים של החברה שאינם מוחשיים - כדוגמת זמן עבודה של עובדים בחברה או המוניטין של החברה ושמה הטוב. כך קרה למשל בפסק-הדין האנגלי בעניין Cook v. Deek [1916] 1 A.C.554 (להלן: "עניין Cook"), שם נעשה שימוש במוניטין של החברה. (ור' גם עניין Guth שם נעשה שימוש, בין היתר, בכוח-אדם השייך לחברה).
25. גם השימוש ברכוש לא-מוחשי עשוי – אם יוכח – להוות אינדיקציה לכך שהתוצר שלו שייך לחברה ולא לנושא המשרה (להרחבה בדבר ההבחנה בין שימוש ברכוש מוחשי לרכוש לא-מוחשי של החברה ר' מאמרם של Brudney & Clark).
בין נכסיה הלא-מוחשיים של החברה ניתן למנות גם את המידע השייך לה. מידע של החברה הוא נכס שלה ולכן ניתן לעשות בו שימוש רק לטובתה. כך נקבע למשל בפסק הדין האנגלי בעניין Boardman v. Phipps [1967] 2 AC 46 (להלן: "עניין Boardman"), שם הבהירו שופטי הרוב כי ניתן לראות במידע נכס של התאגיד אשר לנושאי המשרה בחברה אסור להפיק ממנו רווח עבור עצמם.
26. המידע העיקרי הרלוונטי בהקשר זה הוא המידע אודות קיומה של ההזדמנות העסקית. גם מידע כזה עשוי להיחשב כמידע של החברה, שאסור לנושאי המשרה בחברה לעשות בו שימוש פרטי אלא לטובת החברה בלבד. מתי ניתן לקבוע כי המידע אודות ההזדמנות העסקית הוא מידע "של החברה"? נראה כי אלה הם בדרך-כלל פני הדברים כאשר המידע הגיע לידיעת נושא המשרה בכובעו ככזה. דוגמה מובהקת היא כאשר לנושא המשרה נודע אודות ההזדמנות העסקית במסגרת תפקידו בחברה, כגון כאשר נעשתה אליו פנייה כנושא משרה על-ידי מי שהיה מעוניין לערוך עסקה עם החברה.