42. עוד נטען, כי לאחר שניסיונן של בעלי מניות המיעוט למכור את מניותיהן לצד שלישי ובניגוד לתקנון החברה נכשל ונחסם על ידי בית המשפט (באמצעות העתרות בית המשפט לצו המניעה שהגישו בעלי מניות הרוב) פנו בעלי מניות המיעוט בתביעה דנן בטענה כי בעלי מניות הרוב מקפחים אותן. ברי הוא, כי מטרתה של התובענה דנן היא אחת ויחידה – לעקוף את התביעה הראשונה ואת צו המניעה הזמני שניתן על ידי בית המשפט. לפיכך, מדובר בתובענה המהווה אף שימוש לרעה בהליכי משפט.
43. עוד נטען, כי יש לדחות את התביעה מחמת העדר עילה. בעלי מניות המיעוט לא פרטו בתביעתן מהו הקיפוח. כל הנטען הוא לגבי ליקויים כאלה ואחרים שהינם מוכחשים, אך אין בכך די. כן נטען כי ככל שהתביעה מכוונת לסעד של פירוק, הרי שהתובענה אינה מוגשת כבקשת פירוק ואינה ממלאת אחר התנאים הפרוצדוראליים על פי התקנות, ואף אינה מגלה כל עילת פירוק מוכרת בדין.
44. עוד נטען, כי למיעוט אין כל מעמד להגשת התביעה דנן. רישום מניות בעלי מניות המיעוט ברשם החברות נעשה בצורה בלתי חוקית ובניגוד לדין ולתקנון החברה, ומשכך העברת המניות על שם בעלי מניות המיעוט הינה פגומה ונטולת כל תוקף משפטי. בעלי מניות הרוב הפנו לסעיף 39 לחוק החברות. לטענתם, בעלי מניות המיעוט פעלו לרישום המניות מבלי ליידע את החברה ואת אורגניה, ואף לא קיבלו את הסכמת הדירקטורים בחברה ולא הגישו בקשה חתומה על ידי הדירקטורים כמתחייב בדין.
45. עוד נטען, כי הדרך בה הועברו מניותיו של המנוח אסעד ז"ל על שם בנותיו – בעלי מניות המיעוט, גרמה למצב שבו הופרו הוראות סעיפים 299 ו- 230 לחוק החברות, שכן העברת המניות הנטענת לא נרשמה במרשם המניות של החברה, ולחברה לא נמסרו המסמכים והאסמכתאות בדבר העברת המניות, וזאת בניגוד להצהרה שמופיעה בתחתית טופס ההודעה על העברת מניות שהגישו בעלי מניות המיעוט לרשם החברות.
46. עוד נטען כי בעלותו של בעלי מניות המיעוט במניות הינה מוגבלת ומותנית. בעלי מניות המיעוט ירשו את המניות מאביהן המנוח אסעד על פי צוואתו מיום 12.6.07 ומכוח צוואה זו נרשמו מניותיהן ברשם החברות. סעיף 3 לצוואה קובע, כי ככל ויחפצו בעלי מניות המיעוט למכור המניות הרי שבעלי מניות המיעוט יוכלו לעשות זאת רק אחד כלפי השניה. משכך, אין בעלי מניות המיעוט יכולות לבקש כפיית מכירת המניות בשיטת התמחרות.
47. לגופה של התובענה נטען, כי המקרה דנן אינו מתאים למתן סעד של כפיית מכירת מניות בדרך של התמחרות. סעד זה הינו סעד דרסטי שבתי המשפט עושים בו שימוש במשורה ובמקרים מצומצמים וחריגים. לטענת בעלי מניות הרוב, סעד זה רלוונטי, כאשר קיימות שתי קבוצות של בעלי מניות השולטות בחברה בחלוקה שווה (50%-50%), ועקב חוסר אימון ואי שיתוף פעולה ביניהם מגיעה החברה לידי מבוי סתום ושיתוק. מצב דברים זה אינו מתקיים בחברה דנן.