25. ראשית, השתכנענו כי פיטוריו של התובע באו על רקע צמצומים, שכן הוכח כי בנוסף לתובע פוטרו עובדים נוספים והיקף שכרם של כלל התובעים ירד ממיליון מאה אלף ₪ בשנת 2014 לשלוש מאות אלף ₪ בשנת 2017 (נספחים ב' ו-ג' לתצהיר ניב). תימוכין לכך ניתן למצוא בחקירתו הנגדית של התובע, במסגרתה נטען על ידו, כי "הוא פיטר עובדים נוספים והוא גייס את אריאל עוד פעם אחרי שפיוטשר רכשה אותה" (ע' 7 ש' 6-7; ע' 9 ש' 7-9)). "היו צמצומים" (ע' 7 ש' 18). התובע לא שלל כי לאחר פיטוריו החברה האוסטרלית הפסיקה לקבל שירותים מהנתבעת (ע' 7 ש' 32). בנוסף, ניב עמד על הרקע לרכישה – מסירה של החברה האוסטרלית שהביאה לצמצומים (ע' 16 ש' 7-10). התובע לא מצא לזמן מי מעובדי הנתבעת לשעבר לתמיכה בעמדתו, אף לא את אריאל, והדבר נזקף לחובתו.
26. בהקשר זה נציין, כי עדותו של התובע לא היתה קוהרנטית בעניין. מחד גיסא נטען על ידו, כי אריאל נקלט שלושה חודשים לפני פיטוריו (ע' 7 ש' 3-4) ומאידך גיסא, כי חברת פיוטשר נרכשה באוגוסט 2016 אחרי שפוטר (ע' 6 ש' 31-32), כלומר, באוגוסט 2016, הרבה אחרי לכתו של התובע. יוער, כי גם עדותו של ניב לא היתה קוהרנטית בעניין (ע' 16 ש' 25-32; ע' 17 ש' 2-8).
27. שנית, בחקירתו הנגדית טען התובע לראשונה, כי ניב "ניסה להראות רווח, אז הוא פיטר אותי...לא חשבתי באותו רגע. זו סברה שלי." (ע' 7 ש' 5-12). כלומר, בעוד שנטען על ידי התובע בכתב התביעה, כי פיטוריו נעשו משיקולים זרים, כעת נטען על ידו כי הפיטורים נעשו על מנת להראות רווח. צודק ב"כ הנתבעים שמדובר בטענה שלא בא זכרה - טענה כבושה שיש לדחותה (ע' 19 ש' 4-5). דומה כי מדובר בשינוי חזית שאין להתירו. ראה: ע"ע 60875-02-17 עוז שבת- מדינת ישראל (מיום 29.4.2019), סע' 32-33 לפסק הדין.
28. שלישית, אמנם התובע עמד על טענתו שלפיה לא נעשתה חפיפה (ע' 8 ש' 7), אך גרסתה של הנתבעת שלפיה במהלך שנת 2015, עובר לפיטורי התובע נעשתה חפיפה עם גורמים מחוץ לנתבעת לא נסתרה, שכן עידן וניב עמדו על עמדתם שלפיה כבר במהלך שנת 2015 נעשתה חפיפה, עת התובע היה עובד בנתבעת (ע' 12 ש' 8-24, ע' 16 ש' 7-20). חרף האמור, מצאנו לציין, כי גרסתם של הנתבעים לא היתה שלמה בעינינו. שכן, עידן הקפיד לציין כי "לא הייתי מעורב בהסכמים ובתאריכים"..."אני לא יודע מתי החברה נרכשה" וכיוצ"ב. בדומה ניב ציין בתמצית כי מועבר ידע לפני שנחתמת עסקה (ע' 16 ש' 17-18).