התשלום הראשון על פי החוזה הועבר בנאמנות לעורכת הדין ככל שזכור לו. היתרה אף היא עברה בנאמנות לעו"ד קצב בסביבות 10.12.16 כי בתחילה היא לא הביאה את כל המסמכים, היה חסר אישור מס שבח ואישור עירייה לטאבו, וביום שהועברו המסמכים הכסף עבר למוכרת.
לדבריו הוא לא הלך לנכס לפני שהרישום עבר כי לא היו בידיו כל האישורים וגם אביו לא היה אז במצב בריאותי טוב. עוד העיד כי לא ידע שיש מישהוא בנכס.
הטענות בסיכומים
22. לטענת ב"כ התובעים בסיכומיו התובעים דיווחו על הרכישה למיסוי מקרקעין ושילמו את כל המיסים. מאחר והזכויות לא היו רשומות על שם המנוח, הוא הבטיח לתובעים כי ירשום אותם לאחר שהוא בעצמו יירשם. מאז שהתובעים רכשו את החנויות הם איחדו אותן ליחידה אחת ונוהגים בנכס מנהג בעלים לכל דבר ועניין. הם העבירו על שמם את חשבונות הארנונה, החשמל והמים כבר ביום 1.1.06, השכירו את הנכס לצדדי ג' והעבירו את הארנונה על שמם בתקופה שבה החזיקו. מרישום הארנונה גם עולה כי הנכס מעולם לא היה סגור או נטוש.
23. נטען כי גירסתה של הנתבעת כי לא ידעה כלום על הנכס התבררה כשקרית לאור דברי המתווכת ולאור רישומי הארנונה. לפי תעודת עובד הציבור על שמה של הנתבעת היו רשומים בארנונה שני נכסים אחרים והם אלו שהועברה משמה לשמו של הנתבע 3.
מתצהירה של המתווכת שהיא העדה הנייטרלית היחידה עולה כי הן הנתבעת והן הנתבע ידעו כי הנכס מוחזק על ידי צד ג'. מעדותה עולה כי הנתבע או מי מטעמו שהוא בנו ידעו בדיוק כי מדובר בנכס בתוך הבניין ללא חלונות וללא חזית אך הם הביאו את מספרי תתי החלקות של נכס התובעים. האמור בתצהירה של המתווכת לא נסתר בחקירתה והיא גם העידה כי הנתבעת ביקשה למכור שני נכסים אחרים באותו בניין לגביהם גם הועבר רישום הארנונה על שם הנתבע.
24. לטענת ב"כ התובעים לא מתקיימים לגבי הנתבע תנאי תקנת השוק שכן בעת חתימת הסכם המכר הנתבעת כלל לא היתה רשומה כבעל הנכס אלא המנוח. בנוסף, שלושת התנאים שקובע סעיף 9 לחוק המקרקעין תחת הכותרת "עיסקאות נוגדות", ואשר בהתקיימותם קונה שני יהיה עדיף על קונה ראשון, אינם מתקיימים במקרה הנוכחי. עוד נטען כי עדותם של הנתבעים היתה מלאת סתירות ויש בכך כדי להעיד על חוסר מהימנותם.
לבסוף נטען כי גם אם נניח כי התובעים היו יכולים לפעול אחרת לגבי הרישום עדיין אין בכך כדי להצדיק גזילת קניינם.
25. לטענת ב"כ הנתבע 3 בסיכומיו התיק לא נסב סביב סעיף 9 לחוק המקרקעין ועיסקאות נוגדות כי אם סעיף 10 לחוק המקרקעין שעוסק בשאלת תוקפה של עיסקה שנערכה במקרקעין מוסדרים ובהסתמך בתום לב על הרישום. בגדול נדרש בית המשפט להכריע בין שתי גירסאות – גירסת התובעים ולפיה מדובר במזימה ובתחבולה לה שותפים לא רק הנתבעת והנתבע אלא גם עיריית ירושלים אשר הנפיקה אישורי מסים מוטעים. ומנגד טענת הנתבעים שאין כאן חורשי מזימות אלא התנהלות אנושית אותה צפה המחוקק עת חוקק את סעיף 10. קרי, שהרישום אינו משקף את המצב בפועל. המחוקק עת חוקק את סעיף 10 לא דרש אף לא אחת מהדרישות להן טוען ב"כ התובעים – בדיקה ברשויות המס אם הנכס נרכש קודם לכן, בדיקה במחלקת הארנונה בעיריה או בדיקה של הנכס עצמו. די בכך שהיתה הסתמכות בתום לב על הרישום וששולמה התמורה. המחוקק העדיף את מי שהסתמך על המרשם זאת מאחר והאפשרות להסתמך על המרשם היא זו המאפשרת קיום עיסקאות במקרקעין.
26. עוד טוען ב"כ הנתבע 3 כי התובע לא עשה את המינימום על מנת להגן על זכותו. ב-2008 כבר היו המקרקעין מוסדרים וביולי 2009 נעשתה העברה ללא תמורה על שם התובע 2 כך שהתובע לא יכול לטעון שלא יכול היה לדעת. התובע אם כך לא רשם את העיסקה הראשונה, לא הציג ראיה שפנה לעורך הדין שייצגו בעיסקה הראשונה בשאלה מה קורה עם הרישום וביצע עיסקה נוספת בשעה שכבר אפשר היה לרשום את הנכס בלא שטרח לבדוק את הרישום.
התנהלותו של הנתבע 3 היתה סבירה בהסתמכות על הרישום. סעיף 10 אינו דורש שהמוכר יהיה רשום אלא שאפשר להסתמך על המרשם ואם המוכרת היא אלמנתו של הרשום ומציגה צו ירושה די בכך. לפי לוח הזמנים של מועד ההסכם ורישום הזכויות מכח צו הירושה ברור כי עת נעשה ההסכם כבר היתה בקשה לצו ירושה. לפיכך מתקיימות דרישות סעיף 10.
באשר למתווכת טען ב"כ הנתבע כי מעדותה עולה כי לא היתה מזימה. עם זאת, עולה קשר עסקי שקיים בינה לבין התובע.
27. ב"כ הנתבעים 2-1 הצטרף בסיכומיו לדברי ב"כ הנתבע 3 והוסיף כי האחריות לכל התוצאה שאירעה היא על התובע שלא עשה דבר במשך 12 שנה מאז שקנה את החנויות. טענתו כי המנוח הבטיח לו שיבצע את הרישום דינה להידחות לאור הכתוב בשני הסכמי המכר ולפיו החובה היא על התובע. ברשלנותו החמורה גרם התובע לתאונה המשפטית. לו היתה נכונה טענת הקנוניה שמעלים התובעים היתה צריכה להיות שותפה לה גם עורכת הדין שהעידה על הבדיקות שביצעה.
ב"כ הנתבעים 2-1 טען כי כל התמורה שולמה ורק חלק הוחזק בנאמנות אצל עורך הדין עד להמצאת מלוא המסמכים כמקובל.
28. בתגובת ב"כ התובעים נטען כי לא הוכח שהתמורה שולמה. באשר למתווכת היפנה ב"כ התובעים לאמור בסעיף 6 לתצהירה עליו חזרה בעדותה אשר לא נסתר והסותר את כל גירסת הנתבע בנוגע לכך שלא ידע שיש מישהוא בנכס. לעניין הגיס נטען כי אין כל ראיה אודות מצבו, ולעניין ההסתמכות על המרשם שהנתבעת לא היתה רשומה בטאבו.