תצהירי ועדויות הנתבעים
11. מטעם הנתבעים 1, 2 הוגשו תצהירה של הנתבעת 1, תצהירה של עורכת הדין קצב שערכה את ההסכם בין הנתבעים ותצהירה של המתווכת לוסיה דוויק (להלן – המתווכת).
12. הנתבעת 1 מתארת בתצהירה כי במועדים הרלוונטיים פנתה אליה המתווכת והיפנתה את תשומת לה לכך שישנם מחסנים הרשומים על שמו של בעלה המנוח וישנם אנשים המעוניינים לקנותם. לדבריה כלל לא ידעה אודות קיומם עד אותה עת והפנתה את המתווכת לגיסה, אחי בעלה המנוח, שתברר עמו. היא עצמה לא היתה מצויה בעסקי הרכוש של בעלה המנוח. גיסה המתגורר בצמוד אליה אמר לה כי הנכסים של בעלה המנוח והיא יכולה למכור אותם. היא צלצלה לעו"ד קצב אותה הכירה קודם לכן בעניינים אחרים וביקשה שתטפל בעניין. עו"ד קצב חזרה אליה ואמרה שיש צורך בהוצאת צו ירושה והעברת הנכס על שמה לצורך ביצוע המכירה. היה בידה צו ירושה מתוקן שהוצא ביום 21.12.15 כי בצו הראשון היתה טעות דפוס והיא העבירה אותו. ביום 22.11.16 היא הגיעה למשרדה של עו"ד קצב ושם חתמה על חוזה המכירה מול הקונה ובא כוחו. כספי המכירה היו בנאמנות אצל עו"ד קצב והועברו אליה מספר חודשים לאחר שהסתיימו ההליכים המשפטיים.
על פי תצהירה היא כלל לא הכירה את התובעים עד שפנו אליה ביולי 2017 וטענו כי מכירים אותה.
13. בעדותה אמרה כי עד היום אינה יודעת באיזה מחסן מדובר ולעולם לא היתה מוכרת את המחסן אילו ידעה שנמכר בעבר. לדבריה כלל לא היה לה מושג מענייניו של בעלה בעודו בחיים, מעולם לא היה לה קשר לבניין והיא לא השכירה נכסים אחרים בבניין. כשעומתה עם כך שהארנונה לגבי שני נכסים אחרים בבניין הייתה רשומה על שמה עוד מ-2013, היא הגיבה ב"מה פתאום?" ושבעלה היה אז עוד בחיים. כשנשאלה אם קיבלה את סך כל התמורה בסך ה-95,000 ₪ השיבה כי לא זכור לה והיא צריכה להסתכל במסמכים (עמ' 43, ש' 30).
כשנשאלה האם עלה אי פעם על ידי המתווכת או אפילו במעמד החתימה שהקונה קונה את הנכס עם מי שיש בתוכו השיבה "לא זכור לי" ובהמשך לשאלה "אז יש סכוי שלא?" השיבה "לא אמרתי שכן ולא אמרתי שלא" (עמ' 44, ש' 24-22). אך בהמשך כשנאמר לה שהמתווכת אישרה שבמשא ומתן עלה הנושא של מישהוא בנכס היא אמרה "זה לא הועלה לא באוזניי ולא בפניי" (עמ' 44, ש' 38).
14. על פי תצהירה של עורכת הדין אלונה קצב, לאחר שהנתבעת פנתה אליה בבקשה שתייצג אותה במכירת הנכס (תתי חלקות 42-41, חלקה 49, גוש 30002), היא בדקה את רישום הנכס בלשכת רישום המקרקעין באמצעות הוצאת נסח והתברר כי הוא רשום על שם המנוח. הנתבעת 1 הציגה בפניה עותק מצו ירושה מתוקן של בעלה המנוח מיום 21.12.15 והיא העבירה עותק ממנו לב"כ הקונה. על פי התצהיר התשלום בראשון נשמר אצלה בנאמנות עד להעברת הנכס על שמה של הנתבעת 1.
15. בבית המשפט העידה כי לאחר שהנתבעת 1 פנתה אליה היא אמרה לה שאינה יודעת כלום על המחסנים וכי לא הייתה במקום מעולם. בתשובה לשאלה אישרה כי נאמר לה שרוצים למכור את החנויות שמספריהן 105 ו-106, היא הוציאה את תשריט הבית המשותף וראתה כי תתי החלקות המתאימות הן 41 ו-42. לדבריה מעבר להורדת תשריט הבית המשותף (נספח א' לתעודת עובד הצבור) כדי לבדוק את מספר תתי החלקות לפי מספרי החנויות והורדת נסח הטאבו של החלקות האמורות לא עשתה כל בדיקות.
עוד העידה כי 40,000 ₪ מסכום התמורה הוחזק אצלה בנאמנות עד להעברת הזכויות על שם הנתבעת 1 ואילו היתרה בסך 55,000 ₪ עתידה היתה להיות משולמת במועד מסירת החזקה וכנגד האישורים הדרושים להעברת הזכויות ואכן הועברה. לדבריה היא זו שהוציאה את תעודת היעדר החובות מהעיריה. היא העידה כי אינה זוכרת אם ראתה על שם מי היה רשום הנכס בארנונה אלא הלכה לעירייה עם הסכם המכר וכך ניתן לה האישור. לדבריה הצהרת המוכרת בחוזה כי היא מחזיקה בנכס ניתנה על סמך זה שאלו החנויות של בעלה ומטבע הדברים עוברות להחזקתה.
16. על פי תצהירה של המתווכת לוסיה דוויק בנו של הנתבע 3, דודו דהן, פנה אליה לאחר שראה את הנכס ואמר שרוצה לרכוש אותו בשביל הנתבע 3. היא פנתה לשלמה, גיסה של הנתבעת 1, אשר היה במצב בריאותי לא טוב ולכן היפנה אותה לנתבעת 1. היא אמרה לנתבעת 1 ששלמה היפנה אותה וכי היא יכולה למכור את הנכס כי היה של בעלה המנוח והיא היורשת. לאחר משא ומתן ארוך הסכימה הנתבעת 1 למכור את הנכס. על פי התצהיר "דודו דהן המתווך היה בנכס ראה אותו וידע שהיה בו מישהו ואנחנו היינו בטוחים שמדובר בפולש והוא דודו אמר שיידאג לפנותו לאחר הרכישה וכי העניין באחריותו הבלעדית" (סעיף 6). עוד נאמר בתצהיר כי "פולשים לחנויות במולטי מרקט הינו דבר ידוע וקורה כל הזמן כי המקום נטוש ולא נעים להסתובב בו ולכן הוא שומם ומוזנח ופולשים מנצלים את המצב" (סעיף 7).
17. בעדותה מסרה כי דודו דהן הוא שאמר לה שיש עוד נכס למשפחת אלה בבניין, היא עבדה על ארבעה נכסים אחרים של הנתבעת 1 בבניין. הוא אמר לה שיש פולש לנכס ושאין להם בעיה לקנות את הנכס עם הפולש. מדובר בבניין שיש בו פולשים. לדבריה דודו דהן לא אמר לה שמדובר בשתי חנויות עם חזית לכביש אלא "שיש עוד 2 חנויות בצד השני של הבניין, שאין להן חלון ואין להן חזית, ואותן הם מעוניינים לקנות" (עמ' 34, ש' 34-35). המתווכת העידה כי היא בטוחה שדובר על חנויות ללא פתח חיצוני "במיליון ואחת אחוז". עוד העידה כי היא לא הייתה מוכנה להיכנס לשם בשום אופן בשל מצבו של הבניין. לדבריה דודו בא אליה עם המידע ולשאלה אם אמר לה תתי חלקות 41 ו-42 השיבה כי "דודו אמר לי מספרים ואני לא זוכרת אותם". (עמ' 36, ש' 15). היא חזרה על כך כי חד משמעית דודו ידע שיש פולש במקום ואמר לה על כך. היא גם השיבה "נכון" לשאלה האם "במהלך המשא-ומתן בינך לבין יפה על כל העיסקה, נשוא קיומו של הפולש כן עלה?" (עמ' 36, ש' 25-24).
המתווכת העידה כי כחודש חודשיים קודם לעדותה ביקש ממנה התובע כי תמכור עבורו עוד נכס ועדיין לא קרה כלום.
בחקירתה החוזרת כשנשאלה אם הנתבעת 1 ידעה שהיא מוכרת נכס עם פולש השיבה שהיא לא יודעת אם ידעה שהיה פולש. "היה שם דיבור, היא ידעה, היא כל-כך לא רצתה להיות שם. אמרו לנו שיש פולש, אף אחד מאיתנו לא ראה שיש שם פולש. זה המידע שקיבלנו במהלך המשא ומתן" (עמ' 39, 8-7).
18. מטעם הנתבע 3 הוגשו תצהיריהם שלו ושל שני בניו.
על פי תצהירו של הנתבע 3 ביום 30.4.18 פרש מעבודתו בתור מורה חשמל במשרד הכלכלה. לאור הפרישה המתקרבת החליט לרכוש נכס בשכונת תלפיות לצורך מחסן לאחסון ציוד מקצועי שברשותו על מנת שיוכל לעבוד כעצמאי בתחום בעתיד. הוא עדכן את בנו דודו, מתווך במקצועו, ובנובמבר 2016 פנה אליו בנו ועניין אותו בחנויות. לדבריו הם נסעו לשם פעם אחת בשעות אחר הצהריים, המקום היה סגור, הם ראו חנויות סמוכות פתוחות ושמו לב שהמבנה זהה. הוא החליט כי מעוניין בנכס והודיע על כך למתווכת. לאחר שניהל באמצעותה מו"מ על המחיר ונתגבשה הסכמה, קיבל ממנה את פרטי עורכת הדין של הנתבעת, עו"ד קצב. אז פנה לבנו, שהינו עורך דין במקצועו שישלים את עיסקה הרכישה וביום 22.11.16 נחתם ההסכם אל מול הנתבעת. טרם החתימה הצהירה הנתבעת 1 כי היא המחזיקה הבלעדית בחנויות, וההסכם נחתם לאחר שהבהירה והוכיחה כי היא בעלת הזכויות.
בעדותו אמר כי החליט על הרכישה כי סומך על בנו שאמר לו שאלו מחסנים ושזו עיסקה כדאית. לדבריו ניסו להיכנס גם לצד השני, הדרומי של הבנין אך היה שם "חשוך ומגעיל" (עמ' 31, ש' 16). את המתווכת לא ראה אף פעם ומי שניהל את המשא ומתן זה בנו. לדבריו לא ידע שמישהוא נמצא בנכס ואילו היה יודע לא היה נכנס לעיסקה.
הנתבע 1 העיד כי לא זוכר שלט מעל החנות. עוד העיד כי הוא לא יודע כמה כסף יש בנאמנות.
19. על פי תצהיר בנו של הנתבע 3 דודו דהן, הוא מתווך נדל"ן במקצועו משנת 2012. לאחר שאביו עדכן אותו כי הוא מעוניין במחסן באיזור תלפיות הוא החל לבדוק אפשרויות עם חבריו המתווכים. בסביבות נובמבר 2016 פירסמה המתווכת לוסיה דוויק בקבוצת ווטסאפ של מתווכים בירושלים אודות מחסנים ברח' רבקה בעיר וציינה כי היא מטפלת במכירתם. המתווכת הסבירה לו היכן נמצאים המחסנים, זה היה במקום שמוכר לו שכן היה שם יחד עמה בעבר כאשר לקוח אחר שלו התעניין במחסנים. הוא ואביו נסעו לשם פעם אחת בשעות אחר הצהריים, המקום היה סגור, הם ראו חנויות סמוכות פתוחות ושמו לב שהמבנה זהה. אביו עדכן אותו שהנכס מתאים לו והוא הודיע על כך למתווכת.
בעדותו עמד על כך כי לא הוא שפנה אליה אלא המתווכת היא שפרסמה שיש לה עוד מחסנים למכירה לאחר שבעבר פרסמה קבוצת מחסנים אחרת בחלק האחורי של הבנין ומסרה את נתוניהם – מיקום וגדלים. לדבריו גם את מספרי תתי החלקות בטאבו היא שמסרה לו. הוא עמד על כך גם כשעומת עם גירסתה של המתווכת. לדבריו היא לא הלכה איתו בפעם השנייה למקום אלא נתנה לו רשימה עם תשריט והוא הלך לראות את הנכס עם אביו ואיתר אותו על פי התשריט. המתווכת היא שנתנה לו את הפרטים ואמרה לו איפוא נמצאים המחסנים. המקום לדבריו היה סגור עם שער ברזל והוא לא ראה את השלט שמעל החנות. כל המחסנים מסודרים באותו האופן והם הציצו לחנות הנרגילות המצויה במקום ולמקום נוסף בו שיחקו קלפים. במחסנים אחרים שהיו סגורים יש חרך שניתן היה להביט דרכו. לדבריו לא שאל את השכנים על המחסן הספציפי. עוד העידה כי כלל לא ידע שיש מישהוא בנכס וכי לא היה כל דיבור על כך שאם לא יצליחו לקבל מפתחות, הנכס ייפרץ.
עוד העיד כי לא ראה את המספרים על המחסנים ברשימה. (לא ממש ענה לשאלה איך זיהה את הנכס – עמ' 29, ש' 30-33). לדבריו לוסיה היא שאמרה את המחיר 100,000 ₪ הוא הציע 90 והם סגרו על 95.
20. על פי תצהיר בנו של הנתבע 3, אוהד דהן, הוא עורך דין משנת 2015. לאחר שאביו ביקש כי ייצגו בעיסקה של רכישת מחסן וכי המחיר סוכם, הוא בדק את נסח הטאבו, תשריט הבית המשותף מלשכת רישום המקרקעין וכן ערך בדיקה תכנונית באתר האינטרנט של עיריית ירושלים.
מאחר ובנסח הטאבו היה רשום המנוח, הוא ביקש מעורכת הדין של המוכרת, עו"ד קצב, שאת פרטיה קיבל מאביו, את צו הירושה. הצו הומצא ולאחר משא ומתן קצר סוכם להיפגש לחתימה ביום 22.11.16. במעמד החתימה העביר אביו את התשלום הראשון בסך 40,000 ₪. לאור העובדה כי אותה עת היה המנוח רשום כבעל הזכויות, הותנה ההסכם ויתר התשלומים בכך שצו הירושה יירשם בלשכת רישום המקרקעין. מייד לאחר שביום 4.12.16 שלחה עו"ד קצב אישור כי צו הירושה נרשם, הוא השלים רישום הערת אזהרה לטובת אביו והכסף שהיה עד אז בנאמנות עבר לידי הנתבעת 1. עו"ד קצב ביצעה דווח עבור שני הצדדים לעיסקה לרשות המיסים, ביום 16.5.17 המציאה עו"ד קצב את אישור העירייה ויתר המסמכים הדרושים להעברת הזכויות והוא השלים את העברת הזכויות בלשכת רישום המקרקעין על שם האב. באותו מועד ביקש לקבל את המפתחות לנכס אך עו"ד קצב מסרה שאין ללקוחה שלה מפתח ואם ייתקל בבעיה שיזמין בעל מקצוע.
ביום 11.6.17 הגיע למקום על מנת לפתוח אותו וראה הודעה בסגנון "החנות סגורה ומס' טלפון למקרים דחופים". הוא יצר קשר עם השוכרת אילת, נפגש עימה, היא אמרה לו שהיא שוכרת את הנכס והוא הודיע לה שהוא מייצג את הבעלים והיא צריכה לפנות את הנכס , ולמחרת גם שלח לה כתב התראה. לאחר מספר ימים פנה אליו התובע ולבקשתו נפגש עימו ועם השוכרת בחנות והסביר להם בסבר פנים יפות כי החנות אינה שייכת להם.
21. בעדותו אמר כי אביו לא אמר לו את המיקום הפיזי של החנויות, ואם פונות לכביש. הוא הוציא נסח טאבו, תשריט בית משותף ובדק היטל השבחה. כשנשאל איך וידא שמדובר בחנויות הרלוונטיות השיב כי הצליב בין התשריט לבין נסח הטאבו. הוא העיד כי לא היה במקום ומעדותו למעשה עולה כי אך ווידא שמדובר בשני מחסנים צמודים. לדבריו עורכת הדין היא שמסרה לו את מספרי החלקות, היא שניסחה את ההסכם לראשונה (עמ' 17, ש' 35-25).