התצהירים והעדויות
תצהירי ועדויות התביעה
5. מטעם התובעים הוגש תצהירו של התובע 1 וכן תצהיריהן של שוכרת הנכס ושל בעלת חנות סמוכה. עוד הוגשה תעודת עובד צבור מטעם מנהל מחלקת שומה, אגף השומה והגבייה בעיריית ירושלים
6. על פי תצהירו של התובע 1 לאחר שנרכשו החנויות על ידי התובעים הם נהגו בהן מנהג בעלים, עיסקת המכר דווחה ושולמו אישורי המיסים. הרישום של החנויות בארנונה ובחברת החשמל הועבר אף הוא על שם התובעים. התובעים פתחו בחנויות עסק למכירת חומרי בניין ומתחילת 2014 ועד לסוף 3/2018 הושכרו החנויות לשוכרת בשם אילת אהרן שהפעילה בהן עסק למכירת כלי בית חד-פעמיים.
לאחר שהשוכרת פנתה אליו וסיפרה לו כי ביום 11.6.17 הגיע עו"ד דהן וטען כי מרשו קנה את הנכס ודרש ממנה לפנות את החנויות ואף מסר לה מכתב התראה תוך איום בהגשת תביעה, הוא עצמו יצר קשר עם עו"ד דהן אשר היפנה אותו לנתבעת 1. הוא פנה לנתבעת 1 אשר מכירה אותו שכן ביקר אצלה בבית מספר פעמים ואף התקין לה דוד שמש, ואף יודעת שקנה את החנויות מבעלה שכן ביקרה בחנויות לאחר שנרכשו, אך היא טענה שאינה יודעת כלום והיפנתה אותו לעורכת דינה, עו"ד קצב. כשפנה לעו"ד קצב הודיעה לו כי יצגה את הנתבעת 1 רק ברישום בטאבו.
בשלב זה פנה לבא כוחו הנוכחי אשר בדק את הרישום בטאבו ואז התגלתה לו התמונה של העברת הזכויות. על פי התצהיר בעת שנרכשו החנויות, ניסיון לרשמן על שם התובעים לא צלח מאחר ולא היו רשומות אז לא על שמו של המנוח ואף לא על שמה של החברה הכלכלית. פניות למנוח מדי פעם להסדרת הרישום נענו כי כאשר יועבר הרישום משמה של רשות הפיתוח לשמו הוא יעבירן על שם התובעים. את דבר פטירתו של המנוח גילה לדבריו רק בסמוך לפני הגשת התביעה.
7. בעדותו בבית המשפט חזר התובע ואמר כי המנוח הבטיח לו כי כשיעבירו את הזכויות על שמו הוא יעבירן על שם התובע וכי סמך על המנוח. לדבריו עת החזיק במקום את החנות לחומרי בניין, היה המנוח מגיע כמעט כל יום למקום והוא שאל אותו כמה פעמים על העברת הזכויות ונענה שיש בלגן בחברה הכלכלית ועל המשפט שיש להם. לדבריו החנות נסגרה לאחר חמש שנים לערך, ב-2011, והוא אשר כי לאחר שעזב את החנות לא שאל יותר לגבי העברת הזכויות. לדבריו בעת שנעשתה ההעברה בין הבנים לא ידע כי ניתן כבר לרשום בטאבו.
התובע אישר בעדותו כי הנתבעת לא היתה שותפה למשא ומתן ולמכירת הנכס אליו. כשנשאל למה הוא חושב שהיתה צריכה לדעת שקנה את הנכס מבעלה השיב "האם יש אשה בעולם שלא יודעת מה יש ומה אין לבעלה?" (עמ' 25, ש' 37).
8. על פי תצהירה של שוכרת הנכס אילת אהרן, ביום 1.1.14 שכרה מהתובע 1 את החנויות לחמש שנים לשם קיום עסק למכירת כלי בית חד-פעמיים מעוצבים. העסק היה פעיל כל העת והוצב שלט גדול על הקיר של הבניין מעל הכניסה לחנות ("מדובר בשתי חנויות קטנות שפתוחות אחת על השנייה"). ביום 11.6.17 הגיע עו"ד דהן ואמר שקנה את החנות, לאחר מכן שלח מכתב רשמי כי יפנה לערכאות משפטיות, למערכת ההוצאה לפועל ולמשטרת ישראל, ויום מאוחר יותר הגיע לחנות, צעק כי היא פולשת בפני לקוחה וכי אם לא תתפנה ידאג לפנותה באמצעות המשטרה. על פי התצהיר כארבעה חמישה חודשים קודם להגעתו לחנות , היא ראתה את עו"ד דהן מסתובב בבניין עם מפות ותשריטים, הוא עמד מספר דקות מול החנות שלה אך לא נכנס פנימה ולא פנה אליה.
9. על פי תצהירה של תפארת זריהן היא מפעילה משנת 2012 חנות של קוסמטיקה בחנות הצמודה לחנות התובעים. אף היא מתארת בתצהירה כי הגב' אהרן נכנסה לחנות בתחילת שנת 2014 והציבה שלט גדול על קיר הבניין. על פי תצהירה מאז שנת 2014 היה בחנות נשוא התביעה עסק פעיל למכירת כלי בית חד-פעמיים.
10. על פי תעודת עובד צבור מטעם עיריית ירושלים שהומצאה לבקשת התובעים, הנכס לגביו הונפקה תעודת אישור היעדר חובות לנתבעת 1 ביום 16.5.17, אינו שייך לתת חלקות 41 ו-42, בהן מצויות החנויות שבמחלוקת. מתעודת עובד הצבור גם עולה כי בעקבות המכר לנתבע 3 הארנונה הועברה על שם הנתבע 3 בשני נכסים שונים מאלו בהם היו רשומים התובעים ולאחריהם השוכרת אילת אהרן כמחזיקים.