32. באשר לתביעה השלישית, דיאליט טוענת כי שגה בית המשפט משדחה את טענותיה להפרת מדגם, הפרת פטנט ועוולת גניבת עין במכונות החדשות. ראשית, באשר להפרת מדגם, נטען כי הדמיון בין מכונות הלוח והבלוקר של דיאליט לבין המכונות החדשות מצדיק קביעה כי המדובר בהפרת מדגם, שכן ההבדלים בין המכונות עליהם עמד בית המשפט המחוזי בחלקם אינם קיימים, ומכל מקום הם קוסמטיים ולא מהותיים. כמו כן, בהתחשב בכך שבית המשפט קבע כי המכונות הישנות מהוות "חיקוי בולט של המדגם הרשום", ומפני שהוכח שהמכונות הישנות זהות לחלוטין לחדשות פרט לצורתן, לא היה מקום להבחנה בעניין זה בין המכונות הישנות למכונות החדשות. אף הזהות בין קהל היעד של המכונות הישנות והמכונות החדשות מהווה חיזוק למסקנה שלא היה מקום ליתן קביעות שונות ביחס לכל סוג. שנית, באשר להפרת פטנט, בדומה למכונות הישנות נטען כי לא מדובר בהרחבת חזית אסורה וכי הפרת הפטנט הוכחה כנדרש. שלישית, באשר לעוולת גניבת עין, נטען כי שגה בית המשפט המחוזי בקבעו כי לא הוכח קיומו של מוניטין וכי אין חשש להטעיית ציבור הלקוחות ביחס למכונות החדשות. לבסוף, טוענת דיאליט כי שגה בית המשפט משזיכה את הרר בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, נוכח התנהלותו המתפתלת ורצופת הכזבים וההתחמקויות.
33. בתגובה לטענות דיאליט חוזרים הרר ואשתו על טענותיהם, תוך שתומכים את יתדותיהם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. לטענתם, הערעור כולו נסוב על ממצאים עובדתיים, וביקורת בית משפט של ערעור על ממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית היא מצומצמת ושמורה למקרים חריגים שאין נסיבות הערעור דנן נמנות עליהם. באשר לתביעה הראשונה, טוענים הרר ואשתו כי כלל לא הוכח שהרר גרם לסהג'ננד להפרת הסכם ההפצה, תוך שהם מדגישים כי יחסיהן של סהג'ננד ודיאליט עלו על שרטון ממילא עובר לאירועי ההפרה הנטענים. יתר על כן, נטען כי בית המשפט המחוזי עשה עם דיאליט חסד עת קבע כי סהג'ננד הפרה את הסכם ההפצה, שכן לא הורם הנטל להוכחת טענותיה, ובפרט כשסהג'ננד כלל לא צורפה להליכים. באשר להסכם המכונות, נטען כי צדק בית המשפט משקבע כי כלל לא נכרת הסכם שכזה, וטענותיה של דיאליט בהקשר זה אינן מבוססות על תשתית עובדתית או משפטית.
34. באשר לתביעה השנייה, נטען כי יש לדחות את טענותיה של דיאליט. ביחס לטענת הפרת זכויות היוצרים במכונות הישנות, טוענים הרר ואשתו כי דינה של הטענה להידחות על הסף נוכח הרחבת חזית אסורה ואף נוכח שיהוי עצום. זאת, מפני שהרר עמל על פיתוח מכונות ה-FP כבר בשנת 1998, החל בייצורן בסוף שנת 1999 ובשיווקן בתחילת שנת 2000, וכל זאת בידיעה מלאה של דיאליט. בנוסף, יוצאים הרר ואשתו נגד קביעת בית המשפט לפיה שרטוטי המכונות נעשו בדיעבד, שכן לא ניתן היה לייצר את המכונות בשנים 1997 ו-1999 אילו לא היו בידיו של הרר השרטוטים באותה עת. כמו כן, דיאליט אף לא הוכיחה את טענתה שהרר ייצר את חלקי המכונה שלו על סמך שרטוטיה, ואין ממש בטענה כי חלקים דומים מלמדים על שימוש בשרטוטים או העתקתם. בנוסף, ביחס לטענת דיאליט בדבר סיווג המכונות כיצירה ספרותית, נטען כי דיאליט היא זו שטענה לכך שמדובר ביצירה אומנותית בכתב התביעה, ומכל מקום השרטוטים כלל לא זכאים להגנת זכויות יוצרים שכן החלקים עצמם אינם זכאים להגנה. באשר לטענת עוולת גניבת העין, נטען כי צדק בית המשפט בקביעתו שהמדובר בכפל פיצוי, כי כלל לא הוכחה עוולת גניבת עין ביחס למכונות הישנות, ומכל מקום הטענה קנטרנית משעה שייצור המכונות הישנות הופסק ושהן כלל אינן משווקות יותר. באשר לטענת הפרת הפטנט, נטען כי המדובר בטענה שערורייתית, שכן כלל לא נדונה בפני בית המשפט המחוזי ולא ניתנה להרר ההזדמנות להתגונן מפניה.