1.4. סיכום כל התביעות
29. כאמור, בית המשפט המחוזי דחה כאמור את מרבית טענותיה של דיאליט. בתביעה הראשונה נדחתה הטענה כי הרר גרם לסהג'ננד להפרת הסכם ההפצה ואף הטענה כי השתכלל בין דיאליט לסהג'ננד הסכם המכונות; בתביעה השנייה נדחו טענות דיאליט להפרת זכות יוצרים, להפרת פטנט ולעוולת גניבת עין; ובתביעה השלישית נדחו טענות דיאליט להפרת מדגם, הפרת פטנט ולעוולת גניבת עין. הערעור שלפנינו נסוב סביב קביעות אלה.
2. הערעור שלפנינו
30. באשר לתביעה הראשונה, דיאליט טוענת כי שגה בית המשפט משקבע כי הרר לא גרם לסהג'ננד להפר את הסכם ההפצה. דיאליט חוזרת בערעורה על הטענות שטענה לפני בית המשפט המחוזי, לפיהן הרר גרם לסהג'ננד להפרת שלושה סעיפים שונים בו: סעיף 5 – סעיף הרכישה, סעיף 23 – תניית איסור התחרות, וסעיף 32 – תניית השיפוט. זאת, עת התקשר עם סהג'ננד בהסכם לייצור ושיווק 200 מכונות ביולי 1999 ועת הניע אותה לתבוע את דיאליט בהודו, וכל זאת על אף שהוזהר והיה מודע להסכם ההפצה ולתנאיו. בפרט, טוענת דיאליט כי בית המשפט המחוזי עסק בהפרת תניית איסור התחרות רק ביחס לעסקה שנערכה במאי 2000, והתעלם מעסקאות מפרות נוספות בין סהג'ננד להרר במועדים אוגוסט 2000, במהלך שנת 2001 ומרץ 2003. לעניין פקיעת הסכם ההפצה טוענת דיאליט כי מועד הפקיעה היה מרץ 2000 ולא דצמבר 1999, כפי שקבע בית המשפט המחוזי. בנוסף, טוענת דיאליט כי החובה לזמן את סהג'ננד לעדות הוטלה על הרר ולא עליה, ומשעה שנמנע מלזמנה, יש מקום לזקוף זאת לחובתו ולהניח שדברי העד שלא זומן היו פועלים לחיזוק גרסתה. עוד טוענת דיאליט כי שגה בית המשפט משקבע כי לא השתכלל הסכם המכונות. בעניין זה, נטען כי מחילופי המכתבים שהוצגו בפני בית המשפט עולה שאכן השתכלל הסכם למכירת המכונות, אשר הופר על ידי סהג'ננד בגרימתו של הרר.
31. גם באשר לתביעה השנייה סבורה דיאליט כי שגה בית המשפט שעה שדחה את טענותיה ביחס להפרת זכויות יוצרים על ידי הרר ביצירת מכונות ה-FP, להפרת פטנט ביצירת המכונות הישנות ולעוולת גניבת עין באמצעות המכונות הישנות. ראשית, באשר להפרת זכויות יוצרים, נטען כי שגה בית המשפט כשקבע ש"מבחן הבחירה", מבחן המשנה של דרישת האמנותיות, אינו מתקיים. יתר על כן, נטען כי שגה בית המשפט משקבע ששרטוטי הייצור של מכונות ה-GS אינם זכאים להגנה מפני שלא עומדים במבחני המשנה של דרישת האמנותיות, הנבחנת ביחס ליצירות אמנותיות. זאת, מפני ששרטוטי הייצור מהווים יצירות ספרותיות שעליהן לעמוד במבחן המקוריות בלבד, ומשהוכחה מקוריות ביחס למרבית החלקים, השרטוטים מוגנים בזכות יוצרים. כמו כן, נטען כי הרר העתיק את השרטוטים העתקה מוחלטת ומכאן שהפר את זכויות היוצרים של דיאליט בשרטוטים ובחלקים מושא השרטוטים. שנית, באשר לעוולת גניבת העין, נטען כי שגה בית המשפט משקבע שנוכח קבלת הטענה כי הרר הפר את זכויות דיאליט במדגם הרשום בנוגע למכונות הישנות, לא ניתן להעניק כפל פיצוי בגין אותו מעשה. עילת גניבת העין נתגבשה והיא שונה ונפרדת מהפרת מדגם. שלישית, באשר לעילת הפרת הפטנט ביחס למכונות הבלוקר והלוח הישנות, נטען כי שגה בית המשפט משקבע כי המדובר בהרחבת חזית אסורה. הרר הוא זה שהרחיב את חזית המחלוקת שעה שהביא בהסכמה שתי חוות דעת ביחס לפטנט שלא ניתנה עליו הדעת בכתב התביעה. כמו כן, נטען כי הפרת הפטנט הוכחה כדבעי.