52. בנוסף, לשם הוכחת טענתה לפיה סהג'ננד החלה למכור את מוצרי הרר בנובמבר 1999, הפנתה דיאליט לחקירותיהם של פורת וכספי. אלא שכפי שקבע בית המשפט המחוזי, המדובר בעדויות שגם הן מפי השמועה, ודיאליט לא פירטה כיצד נודע לה על אודות הדברים ומי המקור להם. לכך יש להוסיף את העובדה שחברת EE הפכה עם הזמן למפיצה הרשמית של דיאליט בהודו, ומכאן שאין ליתן משקל ראייתי ממשי לראיה זו.
53. אם כן, בצדק קבע בית המשפט המחוזי כי לא הוכח שנמכרו 200 מכונות במהלך שנת 1999, וממילא לא הוכח כי הופרה תניית איסור התחרות על ידי מכירה זו. אלא שבכך לא תם הדיון. שכן, דיאליט טענה כי הרר קיים עסקאות נוספות עם סהג'ננד במועדים נוספים: במהלך שנת 2000 (חודשים מאי ואוגוסט), במהלך שנת 2001 ובחודש מרץ לשנת 2003, אשר בעשותן גרם לסהג'ננד להפרת הסכם ההפצה. דיאליט סומכת טענתה זו על חשבוניות שהגיש הרר במסגרת ההליך בבית המשפט המחוזי, הממוענות לסהג'ננד, בעבור רכישת מכונות ליטוש אוטומטיות וחלקי מכונות בשנת 2000 ובשנת 2003 (מוצג 12 למוצגי דיאליט), וכן על עדותו של הרר בבית המשפט המחוזי לפיה התקיימה מכירה בשנת 2001 (עמ' 1143 לפרוטוקול, ש' 1-3). מנגד, הרר טוען כי ההתקשרויות האמורות נעשו לאחר שיחסיהן של דיאליט וסהג'ננד עלו על שרטון, ונוכח זאת לא יכול להיות קשר סיבתי ביניהן לבין ביטול ההסכם וההפרות הנטענות מצד סהג'ננד. נוסף על כך, הרר טען בבית המשפט המחוזי כי אין תוקף לתניית איסור התחרות הגורפת והממושכת, בהיותה פוגעת בשוק החופשי, סותרת את תקנת הציבור ומהווה הסדר כובל. מכאן, נטען כי אף אם היה מוכח שהרר גרם להפרת תניית איסור התחרות האמורה, לא היה בכך כדי להטיל עליו אחריות בגין הגרימה.
54. בעוד שהצדדים נחלקו כאמור לגבי מכירת 200 מכונות מהרר לסהג'ננד בשנת 1999, הצדדים לא נחלקו כי החל משנת 2000 ולאחר ביטול הסכם ההפצה, מכר הרר לסהג'ננד מכונות ליטוש אוטומטיות מתוצרת היהלום. גדר המחלוקת היה, אם כן, האם במכירות אלו הרר גרם לסהג'ננד להפר את תניית איסור התחרות. בעניין זה, קבע בית המשפט המחוזי, כי בהנחה שסהג'ננד הפרה את תניית איסור התחרות, לא הוכח שהרר הוא זה שגרם להפרה זו. אלא שגם אם מסכת ההתכתבויות בין הצדדים ובין סהג'ננד מצביעה על כך שהרר ידע על תניית איסור התחרות, ואף מגבשת את יסוד הגרימה, אין בכך כדי לסייע לדיאליט.
55. ואבהיר. ביום 31.1.2000 פנתה דיאליט להרר במכתב ובו התריעה בפניו על אודות קיומו של הסכם ההפצה, ובפרט על אודות תניית איסור התחרות שבו (להלן: מכתב ההתרעה; מוצג 6 למוצגי דיאליט). במכתב זה ציינה דיאליט כי מכירת המכונות מהרר לסהג'ננד מהווה הפרה של הסכם ההפצה. בתגובה לכך, ביום 6.2.2000 סהג'ננד שלחה מכתב להרר (מוצג 17 למוצגי דיאליט), בו כתבה כי הוא לא היה ולא יהיה הגורם להפרת כל הסכם שהוא בינה לבין דיאליט. להלן לשונו של המכתב: