89. כזכור, בית המשפט המחוזי קיבל את טענתה של דיאליט להפרת מדגם ביחס למכונות הישנות. בעניין זה יישם בית המשפט את "מבחן העין" וקבע כי המוצר מושא המדגם הוא מכונה אוטומטית לליטוש יהלומים ואבני חן, המיועדת למלטשי ומעבדי יהלומים. בהמשך, בחן בית המשפט את הדמיון בין מכונות הלוח והבלוקר של דיאליט לבין המכונות הישנות של הרר, וקבע כי קיימת "זהות כמעט מושלמת בין צורת ודמות המדגם לבין צורת ודמות המכונות הישנות מתוצרת הרר", זהות אשר יש בה כדי לקבוע כי המכונות הישנות של הרר מהוות חיקוי בולט של המדגם הרשום של דיאליט, כלשונו בסעיף 37(1) לפקודת הפטנטים והמדגמים. לעומת זאת, באשר למכונות החדשות, קבע בית המשפט כי על אף הדמיון בין המכונות, בחינת קווי הדמות הכוללים שלהן מצביעה על הבדלים מהותיים בצורת המארז, פלטת הבסיס וזרוע המכונה, הבולטים לעין בעת השוואתם לקווי הדמות והצורה של המכונות מושא המדגם הרשום. על כן, בהתאם להלכה הפסוקה, במצב שבו קיים דמיון שאינו מוחלט יש להידרש למבחן החשש להטעיית הציבור, בית המשפט הגיע לכלל מסקנה כי אין חשש שכזה ולכן דחה את הטענה. דיאליט, כאמור, משיגה על הכרעה זו.
90. מעיון בטענות הצדדים, במדגם ובמכונות החדשות, ומיישום "מבחן העין", עולה כי יש לדחות את טענתה של דיאליט ביחס להפרת מדגם במכונות החדשות.
נוכח העובדה שהגדרתה של הפרת מדגם בפקודת הפטנטים והמדגמים עושה שימוש במונח "חיקוי", הרי שמרכז הכובד של מבחן העין עניינו בהשוואה בין המדגם למוצר המחקֶה. אף על פי כן, אפיון הציבור הצרכני הוא בעל משקל משמעותי במבחן העין ועשוי להשפיע באופן ניכר על ההכרעה בשאלה האם הופר המדגם אם לאו. זאת, מפני שההשוואה בין המוצר המוגן במדגם לבין המוצר המחקה צריך שתיעשה, כאמור, תוך בחינת תדמיתו הכוללת של המוצר כפי שנקלטה בעינו של הצרכן הרלוונטי. המדובר בציבור צרכני המורכב מבעלי מקצוע מיומנים בתעשיית היהלומים, בקיאים בענף ובעלי מומחיות רבה בתחום. במצב דברים שכזה, קשה להעלות על הדעת צרכן פוטנציאלי של מכונות הליטוש שירכוש מכונה בהרף עין, מבלי להקדיש זמן לבחינת מאפייניה, לרבות היצרן וטיבו. בנוסף, גם לאפיון המדגם נפקות בעת עריכת ההשוואה. לצד הקביעה כי המוצר מושא המדגם הוא מכונה אוטומטית לליטוש יהלומים ואבני חן, יש להדגיש כי עלותו עומדת על כ-3,500 דולר, מחיר שלעצמו מצביע על היקף ועומק הבדיקה שעורך הצרכן בטרם רכישת המוצר.